|
והנה אני ציפור,
ציפור מתה
כרוכה צעיף אדום
שמוטת מקור
נפרדת מקינת העצים
נישאת במרכבת אור
אל סודות הרוח.
עולם כמוס
אפוף נוגה רקיעים
מלאכים שרים
בואי כלה.
קצה,
מחבקת חושך,
פחד מוות סר מלבי.
חלומות,
הם כמו עלים זהובים ברוח
מתפזרים במרחב הנפש
והנפש קלה. |
|
|
בהתבונני בשלל
הדמויות
הססגוניות יותר
והססגוניות
פחות, רואה
אנוכי, מלבד
חיקוי זול (ואכן
פחות מוצלח) של
השער האחורי של
העיר, התהוות של
תרבות
אלטרנטיבית
שתביא לשאר
בהפוכה.
הסלוגנים של
"במה חדשה" אכן
זקוקים לדרשה.
-- פרופ' פ' לצן
בשעת 0, יום
שלישי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.