(מחווה לקורט וונגוט, ז"ל)

פיטר עמד באמצע המדרכה של ברודווי וחיכה. הוא לא ידע למי, הוא
רק ידע שהוא ממתין למישהו. אחת לדקה-דקה וחצי מישהו היה מתחכך
בו או אף מתנגש בו, מתנצל קלות, וממשיך בדרכו. אף אחד לא חייך,
לא אמר מילה מעבר, חוץ מהמזוקן העצבני שנזף בו ורטן"Get out of
the way, jerk!". פיטר הביט סביבו אך לא ראה את מה שקיווה
לראות. מעליו נצנצו עשרות אם לא מאות שלטים עם מסרים שונים.
סביבו רחשו עשרות אלפי הולכי רגל, ומתחתיו שעטו עשרות רבות של
קרונות הרכבת התחתית. פיטר עמד בהצטלבות של ברודווי ורח'
ארבעים ושתיים, בלב הטיימס סקוור, והמתין. חבר טוב שלו אמר לו
פעם שכל אדם, לא משנה מהיכן הוא בעולם, יתקל בסופו של דבר
במישהו שהוא מכיר, אם יעמוד במשך ארבעים וחמש דקות בלב הטיימס
סקוור במנהטן. פיטר היה בן למשפחת חוואים מניו סאות' ווילס
באוסטרליה, ומעגל החברים שלו לא מנה יותר מחמישים איש. הוא
המתין כבר ארבעים ואחת דקות, אך הדמות הכי מוכרת שחלפה על פניו
הייתה זאת של מארק רייס, מגיש התחזית במהדורת הבוקר בתחנת רדיו
מקומית. פיטר לא יכול היה לזהות אותו אף ששמע את קולו לפני כמה
שעות ב-Ipod שלו. את פניו לא יכול היה להכיר אף שהיו מוכרים
הרבה יותר מפניו של כל תושב ניו-יורק. פיטר היה מניו סאות'
ווילס באוסטרליה, מקום בו אפילו פניו של מייקל בלומברג ראש
עיריית ניו-יורק אינם מוכרים במיוחד. אבל גם שם ידעו להמתין,
וזה בדיוק מה שפיטר עשה.

על מנת להגיע אל כל אדם על גבי הגלובוס אין צורך לעבור דרך
יותר משישה בני-אדם אחרים בממוצע. פרופסור סטנלי מילגרם
המפורסם מאוניברסיטת הארווארד הצליח להוכיח זאת כבר בסוף שנות
השישים, באמצעות ניסוי שבו הצליחו אנשים לשלוח חבילות לאנשים
זרים להם אך ורק ע"י הסתמכות על קשרים אישיים. חלק ניכר
מהחבילות הגיעו ליעדם, כשמספר התחנות הממוצע לכל חבילה וחבילה
היה שש. פיטר לא ידע שכל אחד ואחד מהאנשים שהקיפו אותו, כולל
המזוקן שנזף בו, מרוחקים ממנו מרחק שש דרגות של הפרדה בממוצע.
הוא המשיך להמתין לאותו אדם המרוחק ממנו מרחק של דרגה אחת
בודדת. הוא עמד בהצטלבות של שני רחובות ראשיים, אולם לכל רחוב
היו שני צדדים ושתי מדרכות. במקרה הטוב ביותר הוא ישים לב
לחמישים אחוז מהאנשים העוברים בכיכר במהלך אותן ארבעים וחמש
דקות, ובכך למעשה הסטטיסטיקה מתכופפת לרעתו. הוא לקח רק קורס
אחד בסטטיסטיקה במהלך לימודיו, אך זה לא היה מזמן, והוא אף
הוציא ציון די טוב. הוא תיאר לעצמו שהמשוואה לוקחת בחשבון את
העובדה שרק מחצית האנשים חולפים על פניו. הוא שמע מסביבו בליל
רב של שפות אך לא הצליח לזהות את רובן. בחוותו שלו בניו סאות'
ווילס היו יותר ממאתיים ראשי בקר, והוא יכול היה לזהות כל אחד
ואחד מהם. גם כשהיה לועס סטייק, היה יודע שמדובר במגי, רוי,
סלמה או צ'אקי, אך הוא לא הצליח לזהות אף אחד מהאנשים שעברו
סביבו במהלך ארבעים ושלוש הדקות האחרונות. אף אחד מהם גם לא
זיהה אותו. הוא היה מניו סאות' ווילס, אוסטרליה, מדינה שבה
חיים עשרים מליון תושבים וחמישה מליון קנגרואים. חלק מאותם
עשרים מליון איש אף עבר באותו הזמן ממש בטיימס סקוור, אבל כולם
היו במרחק של יותר משתי דרגות הפרדה מפיטר. פיטר שם לב כי
נותרה רק עוד דקה אחת עד שתסתיימנה ארבעים וחמש הדקות. הוא בחר
להישאר עוד חמש דקות נוספות, רק כדי שיוכל לדעת בוודאות כי
מיצה את כל האפשרויות.

כשהסתיימו חמישים הדקות ניגש פיטר לדוכן של הערבי בפינה וקנה
ממנו בקבוק של סנאפל בשני דולר. הם בירכו זה את זה לשלום, מה
שהפך את אותו מוכר ערבי לאדם הקרוב אליו ביותר בכל הכיכר באותה
השעה, אף על פי שכל אחד לא ידע את שמו של השני. שמו של הערבי
היה מוחמד; הוא הגיע לארה"ב לפני ארבע שנים ממצרים. הבן של
השכנים של מוחמד מאלכסנדריה חי במלבורן אוסטרליה. הוא היה מלצר
במסעדה לבנונית שאחד מלקוחותיה הקבועים היה ריק, אחיה של אשתו
של פטריק, חבר טוב מימי האוניברסיטה של אוסקר, דודו של פיטר.