התמונה שלך לא רוצה
להביט
בדף הכותב.
רק להתבונן
עליך
כותבת.

מצב של שלמות,
השתנות, גדילה, צמיחה,
התפתחות.
התפתחות לכאב ששואפת
לטוב, אבל האוזניים לא נותנות
והעיניים המתבוננות
יודעות, תוהות, מבינות ואומרות
צועקות לך!
האף שגדל...

המבט
החמוד שנשאר תמים
וגדל כל הזמן.
קצב הטבע לצד הזמן שהולך איתו
יד ביד
ולא נותן לך לחוות.
ההבעה מפלצתית ומתעוותת מרגע
לרגע.
ושוב הפנים התמימות הנעימות שקוראות לחמימות.
הרגישות שעוטפת את הפנים
בבד נעים ורך
שצבעו עור חלק...
הדמעות האמיתיות
שמבריקות אותו
והכאב שחוזר לאדמומיות שבאף.
הצורך בשפתיים
ובבד עור אחר שיעטוף את הפנים
פנים של אמת...