אומרים יש הרבה דגים בים,
אך החכה שלי שבורה.
וכל דג שנלכד אצלי ברשת,
לים השלכתי חזרה.


אז אני שוב מטייל על החוף,
ומביט הרחק אל האין סוף.
אל עבר האופק שבמרחקים,
להיכן שהים והשמיים זה לזה נושקים.
הערב יורד, והשמש שוקעת,
אט אט החשכה, את האדמומיות בולעת.
הירח עולה, ואורו את השמיים מאיר,
הים נסוג, ומאחור אותי משאיר.


כמו כוכב בודד, אני נישאר לבד,
אין איש שלצידי יושב.
אבל אולי זה אני בעצם,
שמתרחק מכל מי שמנסה להתקרב.