מרגל של יחסים בין אישיים
פותר עצמי מסימני שאלה שעולים
עצבי זחל מחוספס
מחולק לטרפו הפחוס בזמן
מגדיל לומר ונשרף מלהט יצרים רב מדי
מרשרש בשקית שעל ראשי
נושם חנקן של הידוק חורים בלתי נראים
ונרדם לעת עתה

רגיל להשתייך לנבדל
מלטף זכרונות בנועם יוצא דופן
מבצבצים קשיים אך פחות נרדפים
הוייה שיצאה לחופשי מאחורי סורג
והריח פחות בריח של החמצה
מקיים שיגרה

הזחל בחלקו העליון מגיח מלוע טרפו
זועק חיים וכולם מסתכלים
היצליח לשרוד למרות נתק
שאר חלקי גופו המתים?
וטרפו מחליט לסגור הגולל
על פי העולל המסכן
עניין של בחירה היא תחושת המסכנות הזאת
ובכל זאת ואף על פי כן
איכה ישרוד בלי אף ופה?

שנים מנסה להציל את עצמי ואותו
מטרף ההדחקה
בלי גוף יותר קל אין לאן
והרגליים ירחפו מעל הרגלים
והידיים ינבטו נבט גידומים
רק הברכיים יבקשו מים חיים של התחדשות
הולך על קץ הקצה
ומתחיל לנשום כבד מחדש את הכל

זוכר שפעם היה זוחל בנחת
על ריצפת המטבח בבית ילדותו הישן
כאילו משם המשיך לזחול אל חייו
ואימו ליד
עסוקה שיהיה לו נקי
שיגדל עם מחשבות על עתיד
הגזירה של עולם היוולדה

מרוקן ונזכר לקום מכל זה
בזמן אחר