|
מרגל של יחסים בין אישיים
פותר עצמי מסימני שאלה שעולים
עצבי זחל מחוספס
מחולק לטרפו הפחוס בזמן
מגדיל לומר ונשרף מלהט יצרים רב מדי
מרשרש בשקית שעל ראשי
נושם חנקן של הידוק חורים בלתי נראים
ונרדם לעת עתה
רגיל להשתייך לנבדל
מלטף זכרונות בנועם יוצא דופן
מבצבצים קשיים אך פחות נרדפים
הוייה שיצאה לחופשי מאחורי סורג
והריח פחות בריח של החמצה
מקיים שיגרה
הזחל בחלקו העליון מגיח מלוע טרפו
זועק חיים וכולם מסתכלים
היצליח לשרוד למרות נתק
שאר חלקי גופו המתים?
וטרפו מחליט לסגור הגולל
על פי העולל המסכן
עניין של בחירה היא תחושת המסכנות הזאת
ובכל זאת ואף על פי כן
איכה ישרוד בלי אף ופה?
שנים מנסה להציל את עצמי ואותו
מטרף ההדחקה
בלי גוף יותר קל אין לאן
והרגליים ירחפו מעל הרגלים
והידיים ינבטו נבט גידומים
רק הברכיים יבקשו מים חיים של התחדשות
הולך על קץ הקצה
ומתחיל לנשום כבד מחדש את הכל
זוכר שפעם היה זוחל בנחת
על ריצפת המטבח בבית ילדותו הישן
כאילו משם המשיך לזחול אל חייו
ואימו ליד
עסוקה שיהיה לו נקי
שיגדל עם מחשבות על עתיד
הגזירה של עולם היוולדה
מרוקן ונזכר לקום מכל זה
בזמן אחר |
|
|
דמיינו את בועז
רימר,
יושב בניחותא
בצימר.
מוקף בבחורות,
ומאשר לנו
יצירות.
וחישבו על
ההקרבה שלו
לנו,
שבמקום להתרכז
בהן מתרכז בנו.
ובכלל תגידו
תודה שהוא אישר
לכם יצירה,
כשיכל במקום זאת
להביא לבחורה.
צרצר, מביא
בקונטרה לזה שלא
היה מוכן לכתוב
שיר על בועז
רימר. אבל בכל
זאת מודה, שאת
בועז רימר קשה
לחרוז עם משהו
חוץ מצימר... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.