לבוב דילן בהתיימרות נוראה ללא כפרה וסליחה.
(לכוכב סטלה על עצם קיומה ולרחלי וולשטין על ביקורת כנה)


אני נמצא מרחק אלפי קילומטרים מביתך
במה שאנשים משום מה מכנים הארץ הקדושה
שומע אותך שר על זמנים שהשתנו ותקווה ישנה
אבל הקול שלי השתתק ויותר מידי סיגריות צרודות בקולך

היי בובי אני מנסה לכתוב לך מילות תודה
כמו תפילה שקטה במדי צבא
אלוהים קבור את אדוני המלחמה
אבל הוא לצידם ואני תקוע בשמירה

היי בובי זה לחזון של יוהאנה
וזה לאבן שהמשיכה בגלגולה
וזה לזו שנתנה לך אהבתה
אבל היא אינה בשבילך,הרכבת ממתינה.

היי טמבורינבוביי פרוט על גיטרה ערומה
הכלבים ברחוב נובחים לשחר שבא
רק עוד כוס קפה תשתה איתה
אבל היא אמנית ואחורנית אינה מביטה

לפעמים המשכתי עם כותבים אחרים
עם צלילים מלווים בין הצללים
אבל אין להם מספיק כבישים מהירים
אין להם די מקומות רחוקים

היי בובי אני יודע שאתה יודע
שמה שאי פעם כתבתי ועוד אכתוב
לעולם לא יהיה כה טוב
כמו מה ששמעתי ממך ועוד שומע
כי לא צריך חזאי בשביל לדעת לאן הרוחות נושבות
צריך רק להתעקש ולדפוק על הדלתות.

אני נמצא מרחק אלפי קילומטרים מביתך
במה שאנשים משום מה מכנים הארץ הקדושה
שומע אותך שר על זמנים שהשתנו ותקווה ישנה
אבל הקול שלי השתתק ויותר מידי סיגריות צרודות בקולך