מול שיגעון העולם
כשהזמן עומד, עוצר ונעלם,

שוב מופיע בחלום בלהות,
בוער באש הלהבות
ויוצא מבין ההריסות-
עדיין חי ונושם.

בבכי חרשי
בכאב אילם שלא נגמר,
הלב עדיין פועם...

עדיין חי ונושם.

עכשיו כשזה נגמר:
עכשיו כשזה נגמר
אני עוד כאן
עם ראשי מורם,
עכשיו כשזה נגמר
אני יוצא החוצה לחופש,
מפלס את דרכי
התלולה, הקשה,
לא מאבד תקווה
ורצון לחיות!
חושב על מה שהיה ושיהיה-
כי יהיה.
וצועק אל כל העולם:
"אל תשכחו אותי!"
כי זה עדיין לא נגמר,
ומתוך אדמה חרוכה
פרחתי לתפארת,
וכך, לנצח לעולם אפרח...

מתוך האור המסנוור
ברגע של התגמדות החיים,
אלפי נשמות
קמות לתחייה, בחדר נסתר
מוצדק ומוזכר, במקום זר
שנראה כה מוכר...
נשמות מהלכות
מבקשות רק הבנה, הכרה
מבקשות להמשיך
בחיים חדשים,
רק רוצות לחיות.