|
אני אוהבת
לצעוק בשקט
על אי בודד
או בחדר הומה אדם
אני באמצע
אני בצד
זה לא ממש משנה
כי תמיד
אני צועקת
בשקט
כי
אני כבר לא מרגישה
קיימת
וכי כואב לי
ובעצם
מתי כן הרגשתי קיימת?
אולי אני
לא אוהבת
לצעוק בשקט
אני
חייבת לצעוק
בשקט
חייבת
חייבת
חייבת
כדי
איכשהו
להרגיש
שייכת.
כי הרי,
זה עולם של אנשים
שצועקים
בשקט או בקול רם
זה לא משנה
כולם צועקים
מבחינתי
הייתי שמחה
לשתוק קצת
ושכל העולם
ישתוק גם כן
ולפעמים זה גם נראה ככה
וגם מרגיש ככה
אבל זה לא
כי חייבים לצעוק
חייבים
חייבים
חייבים
כדי להיות
קיימים. |
|
|
אתה אומנם כותב
שזאת היצירה הכי
גרועה שראית
בחיים, אבל אתה
אפילו לא טורח
להסביר למה. אתה
מעביר ביקורת
חלקית, אומר את
הדעה שלך אבל לא
איך לשפר. במה
אתה חושב שזה
יעזור לי?
ובכלל, אתה הגעת
למצב שאתה מוערך
מאוד, אז אתה
מרגיש שאתה יכול
פשוט להגיב
בכזאת צורה לא
בונה על יצירה
של ילדה בת 14
עם חלומות?
אתה כנראה איש
מאוד טוב...
בימאיסטית במשבר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.