ישבתי תחת עץ, על הספסל הציבורי.הוא עטף אותי בענפיו הגבוהים
ועלעליו המתנופפים ברוח,כמו פעמונים קטנים. הבטתי לצד ימין בעץ
נוסף, אשר ענפיו התנועעו, כמו זוג סוסים השותים מתוך שוקת מלאה
במים.הם הסתכלו עלי ועיניהם התקרבו אלי יותר ונראו כזוג גולות
עשויות
בדולח כהה וככל שהרוח התחזקה, כך הם הפכו לחסרי מנוחה.
ניכנסתי לתוך העין של הסוס השמאלי מבין השניים וראיתי אותו
רוכב בסערה ורעמתו התנופפה, כלהבות של אש, מלטפת, מחממת
וזוהרת,
כלפיד המאיר את החושך העצום.
לאט, לאט האור התרחק ושוב ישבתי לי על הספסל תחת עץ.