הכל בעצם חלום ביזארי שמתערבב עם המציאות. בלאגן אחד גדול של
שיגרה ויום יום ופיקציה ודמיון. כמו שמערבבים חבילת קלפים, ויש
רצף של הרבה קלפים כחולים ופתאום עולה אחד אדום. מה הוא עושה
שם בכלל?
אני קמה בבוקר והכל כרגיל. מצחצחת שיניים ורוחצת פנים. אני
יורדת למטה ומעיפה מבט במקרר. ביצים ונקניקים וגבינות וירקות
לא עושים לי כלום. הלחם לא עושה לי כלום. הסופגניות הטריות לא
עושות לי כלום. סופגניות. כבר חנוכה? השעון שלי סדוק ובורח
ממנו זמן. אני מרגישה את הזמן מסתכל עליי כשאני ישנה. הוא בטח
אומר לי 'להתראות טיפשה' ויוצא לו מהדלת הראשית, עושה ממני
צחוק.
אולי בכלל לא שמתי לב והזמן כבר נעלם לחלוטין. אולי כל לילה
הוא היה בורח עוד קצת ועוד קצת. בהתחלה רק מעט, אחר כך
בקבוצות. אולי עכשיו נשאר לי כל כך מעט זמן בשעון ואני עוד לא
שמתי לב. אולי אני כבר זקנה עם קמטים וארון מלא בגדים בלויים.
אולי כולם כבר מתו מזמן. אולי חלמתי את הכל. פתאום קלף אדום.
אני יושבת באמבטיה עם עיניים עצומות מתחת למים. קצף נכנס לי
לפה, לנחיריים, לחורים של העיניים. יש לי סבון בתוך המוח. לסבן
טוב טוב, להוציא את כל הלכלוך. הידיים שלי מכווצות. העור שלי
זקן. כמה זמן הייתי במים? כמה זמן הייתי בלי שעון?
כמה זמן ישנתי? אני שומעת 'להתראות טיפשה' ורעש של דלת נטרקת.
איפה הייתי כל הימים האלה? יש לי אמא ואבא ואחות. יש לי עדים,
הייתי קיימת. אני קיימת. הכל מוחשי. הכל מציאותי. הכל בסדר,
אין מה לדאוג, יש לי מלא קלפים כחולים ביד. הכל כשורה.
אני מתנגבת ומסתרקת שלא יהיו קשרים. זה הכי חשוב, שלא יהיו
קשרים. אני פותחת את הדלת ושומעת קולות מהסלון, קולות של
ילדים. אלו הילדים שלי. יש לי ילדים, ויש לי בעל, ויש לי אחות.
אמא ואבא מתו. איפה הייתי? קלף אדום. יש לי חתנים וכלות, יש לי
נכדים, איפה אחותי? קלף אדום. יש לי ארון מלא בגדים בלויים
שצריך למסור. קלף אדום. יש לי בעל אוהב שבוכה כל הזמן. קלף
אדום. איפה אחותי? איפה אמא ואבא? איפה העדים שלי? כמה זמן כבר
ברח? קלף אדום. 'להתראות טיפשה' קלף אדום. יש לי קבר 'פה קבורה
אחות אוהבת, אמא יקרה'. 'פה קבורה טיפשה'. קלף אדום.
אני יורדת למטה ואין קולות של ילדים. אמא ואבא בעבודה. אחותי
בצבא. אני ילדה קטנה. אני תמיד ילדה קטנה. הכל מוחשי, יש לי
מלא קלפים כחולים ביד. הכל כשורה. |