[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אנדרסון גוד
/
אורי גלר

ביום שגילו אצלי את הסרטן הלכתי וקניתי כפית. כפית מתכת רגילה.
נוצצת. זוהרת על רקע הלבן של הקיר, של המיטה, של העור שלי.

אורי גלר אמר פעם, באיזה ספיישל טלוויזיוני מושקע מדי, שאת כל
מה שהוא עושה, כל אחד יכול לעשות, ובקלות, כל מה שצריך זה
להתרכז חזק, ולרצות ממש.
מצחיק, זה בדיוק מה שהרופא אמר אחרי הטיפול הכימותרפי הראשון,
כשנשענתי על האסלה והקאתי כל מה שאי פעם אכלתי.
הוא נעמד מעליי, ליטף לי את הראש ואמר לי, "אתה יכול לנצח את
זה, אתה חזק, כל מה שאתה צריך זה להתרכז חזק, ולרצות מאוד.
אנחנו נתגבר. אתה רק צריך לרצות"
אני רוצה. אני רוצה כל כך שזה כואב, והכפית המטופשת הזאת לא
מתכופפת, אפילו לא קצת. ואני מתרכז כל כך שכבר כואב לי הראש,
ואני רק מנסה להרגיש את החום בקצה האצבעות, וכלום. גוש מתכת
דפוק.
האנשים של "מגשימים חלום" היו אצלי היום, כנראה שאני מקרה אבוד
למרות שהכל, למרות כל ההבטחות. אני רוצה לפגוש את אורי גלר.
אני רוצה לכופף כפיות. אני רוצה להחלים. אני לא רוצה עוד סבב
כימותרפי. לא, לא עוד פעם.
אני חלש, אין לי שיער, אין לי כוח, לא פגשתי את אורי גלר, כבר
נגמרו לי הדמעות, והכפית הדפוקה הזאת לא מתכופפת. אני רוצה
הביתה.

אורי בא לבקר אותי חודש אחר כך. אורי, ככה הוא אמר לי לקרוא
לו, כמו לחבר. הוא גם חיבק אותי, ואמר לי להבריא מהר כדי שאוכל
לבקר אותו באנגליה.
סיפרתי לו על הכפית שלי, וגם הראיתי לו אותה. הוא חייך ואמר
שאם רק אאמין מספיק, בסוף היא תתכופף. הוא לא הסכים לכופף אותה
בשבילי, אני צריך לעשות את זה בעצמי, הוא אמר, אני צריך להבריא
ולהתחזק ולשבור אותה לשניים. אני לא חושב שאורי מבין מה זה
סרטן, אחרת הוא לא היה מדבר כאלה שטויות.
בכל אופן, הוא כופף שתי כפיות אחרות, ונתן לי לשמור. פגשתי את
אורי גלר.

כל יום אני משחק עם הכפית שלי, מנסה, ומנסה, ומאמין, אבל היא
לא מתכופפת.
אולי יש בה משהו פגום.
הייתי צריך לבקש מאורי שיבדוק אותה. לזה הוא בטח היה מסכים.

היום עוד סבב טיפולים. הרופא אומר שאני מבריא, לאט, אבל בטוח.
עוד קצת וסיימנו.  
הוא תמיד אומר את זה. אולי הוא מאמין בזה, אני לא מאמין.
לא בעצמי. לא ברופאים. לא באלוהים. לא באורי גלר. אני מאמין
בכפיות.

אני נשען על האסלה. שנה מאז הטיפול הראשון, ואני עדיין מקיא,
והרופא עדיין עומד שם וממלמל שאני צריך להיות חזק ולהאמין. אם
רק היה לי כוח הייתי דוחף לא את הכפית לגרון ומסובב, אבל כל מה
שאני יכול לעשות זה להוציא אותה מהכיס ולזרוק.
היא פוגעת לו בראש, נופלת, משמיעה רעש קולני כשהיא פוגעת
ברצפה, והרופא יוצא בכעס, ממלמל בכעס.
הרמתי את הכפית שלי ובחנתי אותה. כן, היא התעקמה. רק קצת,
כנראה שהכל בסדר אתה למרות הכל.
אני חייב להמשיך ולנסות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה בלונדינית
שמה כוס אחת
ריקה וכוס אחת
מלאה ליד המיטה?


כי אולי היא
תהיה צמאה ואולי
לא.


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/10/01 5:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אנדרסון גוד

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה