ברבי נכנסה למכונית הוורודה שלה ונסעה לה לשלום.
"קן מחכה לי!" חשבה הבלונדה בעודה מסובבת את ההגה המפוסטלק שלה
ומנופפת לשלום לשאר בובות הפלסטיק הגרות בסיליקון סיטי.
פתאום נעל העקב הוורודה לחצה על הדוושה בעצירה פתאומית.
"אבוי! אבוי!" קראה ברבי בבהלה בעודה יוצאת מן המכונית ורצה אל
קדמת האוטו הכי מהר שהרגלים הלא-מתעקמות שלה יכולות לרוץ.
ושם ראתה ברבי, שוכב למרגלות האוטו הוורוד, פצוע, בוכה ומיילל,
את הכלבלב המפוחלץ.
"מה עשיתי??" בכתה, "דרסתי את הכלבלב המפוחלץ!" כרעה ברך ליד
הבובה, חשבה לרגע, ואז, כהרף עין, העיפה את הכלב הלא כל כך חי
יותר ונכנסה לאוטו בזעם.
"אני כל כך טפשה!" חשבה בעודה ממשיכה לנהוג, "לדרוס כלבלבים
מפוחלצים! אני צריכה לדעת יותר מזה! אני צריכה גם לדעת ששמונה
ועוד שתיים זה עשרים ושלוש, הגיל הנצחי שלי! אם אני דורסת
כלבלבים זה רק יאט אותי ויקח לי יותר זמן להגיע אל קנוש! המסכן
מחכה לי לבד בבית במאליבו עם הבריכה ואביזרי הפלסטיק והמסרקים
שיותר גדולים מכל הגוף שלי! ואני דורסת כלבים!"
המשיכה ברבי לסוע. עברה על פני חברותיה זהובות השיער וחלולות
השכל, על חברותיה חומות, שחורות, כהות, ורודות וירוקות השיער
(בסיליקון סיטי יש מכל המינים, חייבים להשאר פוליטיקלי
קורקט..).
ואז, קרה הדבר האיום מכל!
סינדי, אויבה המושבעת של ברבי! כאן, בסיליקון סיטי!
זה לא יעבור על סדר היום! חשבה ברבי, במאמץ רב.
מיד עצרה את המכונית, הלכה בזעם אל כיוון סינדי ונתנה לה סטירת
לחי מצלצלת.
"איך את מעיזה להכנס אל סיליקון סיטי?" נזפה ברבי, "את לא
יודעת שאת סתם חיקוי עלוב? לכי מפה, פרוצה!"
"ברבי, ברבי, ברבי...." סינדי חייכה, "למה באלימות? למה
באגרסיביות?"
"אגרס- אגרסב- אגריסיות- אגרס-" ברבי נסתה להבין מה היא המילה
הומוזרה בעלת חמש ההברות.
סינדי גלגלה את עיניה, צחקה, ופנתה חזרה אל ברבי.
"תראי, ברבוש, סיליקון סיטי כבר מזמן עיר דו-קיומית," אמרה,
למרות שידעה בבירור כי לברבי אין חצי מושג על מה מדובר, "אז
פשוט תמשיכי בקניות שלך ותעזבי אותי בשקט."
"קניות?" נצצו עיניה של ברבי, "מישהו אמר קניות? קניות שווה
טוב! קניות שווה יופי! קניות שווה כיף!"
"יופי, ברבי, להתראות!" הפנתה סינדי את ברבי אל המכונית
והמשיכה בדרכה.

בעודה ממשיכה לסוע, חשבה ברבי (במאמץ רב, כידוע) על כל הדברים
היפים, הוורודים, המתקתקים, הטובים וחמודים שיש בעולם. על
ארנבים מפלסטיק, שושנים, פרחים ופרפרים מפלסטיק, על סרטים
וליפסטיק וקניות ופלסטיק...
עד שפתאום נוכחה לדעת שהנה הגיעה אל ביתה במאליבו, שם ראתה את
מכוניתו של קן חונה בחנייה מהפלסטיק.
נכנסה הבובה אל הבית.
"קנוש, אני בבי-" אך לפני שהספיקה לסיים את המשפט פרצה בבכי מר
ברואה את הנעשה בתוך הבית.
הנה היה קן, במיטה הוורודה, אך אינו היה לבד!

סינדי!

מאז ברבי כבר לא הייתה אותה בובה. היא רצחה את קן, שרפה את
סינדי, השחיטה את הבית ועברה לגור במתקן מאובטח של בובות שיצאו
מגדר שליטה.
היא הזדקנה, כבר לא בת עשרים ושלוש, מקומטת ומכוערת, הסיליקון
כבר מזמן נמס וגם השיער כבר לא בלונדיני כמו שהיה.

היו שמועות על סקיפר (אחותה בת הטפש-עשרה של ברבי, למי שלא
יודע..) שניסתה להשתלט על העולם...

נחכה ונראה... בסיליקון סיטי...