ידייך סורגות לי
הצעיף של החורף הבא.
רגליי רוצות להתלפף סביב אגנך
כמו המסרגה בתנועת הנעיצה.
סביב לנו רוקדים כולם
כמריונטות מקפצות בידיו של ג'ה.

שלחתי אט, לחישת שפתיים ללחייך,
צריבת יין אדום.
הכאב עבר. המלצרית עיגלה חיוך
כפלח תפוז כתום.

הגשם החליק את מעצורי הזמן.
האח שרף, את כל המחסומים טחן.

בבוקר הצבעים בעמק היו הכי ברורים.
נשארנו דוממים בו כצמד עננים תוהים.
השמש הישירה אלינו מבטה,
הקשת הפליאה היות לה לגבה.

החוטים הסבוכים בלתי נראים,
היו תלויים בין המבטים.
דבוקים כמו בקור העכביש לקיר,
מחכים להתאהב לפי תזוזת אצבעות הפופאטיר.

מבטי חטוף.
עיניי זורמות אל חיוכך,
מטפטפות ככוסות שוצפות.
פתיל הנר דולק במבטך.

הכל יחשיך
כשאנשוף בך חרישית,
אז נוכל לרדת מהחוטים, לחלום
כל היופי
מבראשית.

# - שם שאול