במרווח הצר הזה
שמתקיים בין השתיקה שלי לאדישות שלך
אני שוקעת בים של שלווה.
מחשבות תהומיות מטרידות אותי,
אבל אני מוצאת עצמי מסלקת אותן
ומפנה מקום לשקט.
אין בי כח לפתוח דף חדש.
ידיעה ורצון הם דברים טובים
אבל לפעמים, פשוט אין כח.
פסיכולוגיה בגרוש ואופטימיות בשקל
הם שני עמודי היסוד של החיים שלי
כרגע.
ואיזה קטע שגם אתה מאמין בי
על אף הסקפטיות המטורפת שלי
והפארנויה מפני העולם.
חסדים קטנים, זה כל מה שאני מבקשת.
הלילות החשוכים האלו מוציאים מקרבי
את הפראנויות והפחדים הכמוסים,
השדים שבתוכי מתעוררים
ורוחשים כשפים בתוך הבטן
מערבלים ומערבבים...
לא מניחים לעיניים להיעצם בשקט
לא נותנים לי מנוחה.
חסדים קטנים, שקט ושלווה
ואולי טיפת אהבה.
כי אני כלכך עייפה.
06/05
| 