הסיפור מבוסס על מקרה אמתי.
נכתב במיוחד לסדנה ה 61 ונערך מחדש בעקבותיה.

ממלונן הקטן של האחיות טאטין, בעיר בלתי חשובה: לאמו- ביורו,
בעמק הלואר, צרפת, יצאה בשורה קולינרית לעולם כולו, בצורת
מתכון יחודי שנקרא על שמן: "טארט-טאטין".

באביב 1888 סטפאני, האחות הבוגרת, ניהלה את המטבח וקרולין עשתה
את כל השאר. אלה הן העובדות, מכאן הכול השערות, מיתוסים
ואגדות. זה הוא הסיפור האמיתי מאחורי המסתורין.
"סטפאני," קראה קרולין מהקומה השניה, "סטפאני איפה את? את
שוכחת שאנחנו בעונת הציד ועוד מעט יגיעו האנשים לצהרים. ואת לא
במטבח."
לסטפאני הייתה סיבה טובה להיעדר מהמטבח, ולקרולין הצעירה והיפה
מביניהן הייתה סיבה לדאגה, סטפאני עשתה הכל כדי למשוך את תשומת
ליבו של ז'אן-פייר מילר, המחזר של אחותה. ז'אן-פייר היה גבר
נאה. הוא טרם החליט אם רצונו להיות לשף או לעסוק בגננות. הוא
אהב את קרולין אשר הרשתה לעצמה לשחק ברגשותיו. לעומת זאת
סטפאני שידרה מיניות, ונראתה כטרף קל. היא התחנחנה והתחככה בו
כאילו בלי כוונה, צחקה, רמזה, וכשניסה לאחוז בה השתחררה וצחקה.
הוא עטה ארשת של עלבון, והיא ניגשה לנחם אותו, ליטפה את פניו
והצמידה את שפתיה לשלו. לפני שהתעשת אמרה בחפזה:
"אני חייבת לרוץ למטבח, הגיעו הסועדים, הטארט שלי אינו מוכן
עדין, ואי אפשר להגיש אותו לפני שיתקרר."
טארט התפוחים של סטפאני מפורסם היה בין הסועדים ולא תיתכן
ארוחה במלון טאטין בלעדיו. היא רצה למטבח הוציאה את המנות
הראשונות. קרולין הגישה אותן וכאשר חזרה, שאלה:
"הטארט מוכן?"
"הוי שכחתי, מה נעשה?" השיבה בבושת פנים.
מייד לקחה את סיר האפיה שמה בו חמאה וסוכר, את התפוחים וכל
המרכיבים האחרים, והכניסה לתנור. רבע שעה לאחר מכן, מצאה על
משטח העבודה את הבצק המרודד והבינה ששכחה לרפד את תחתית הסיר
בבצק. היה מאוחר מידי להתחיל מחדש, היא הוציאה את המאפה, הניחה
את עלה הבצק המרודד מלמעלה והחזירה לתנור.
הארוחה עברה בשקט, האורחים לא הפסיקו לשבח את האוכל המעודן,
והמתינו בקוצר רוח לטארט המפורסם. הזמן התארך, המסובים שתו
כמויות גדולות של יין, ושוחחו על הטארט המתעכב. סטפאני בחוסר
חשק הוציאה את סיר האפיה מהתנור, הפכה אותו כדי להוציא את
המאפה, הוא יצא כהה, מהסוכר שנשרף. לא הייתה לה בררה העבירה
אותו לצלחת הגשה, כאשר הבצק האפוי למטה בתחתית. קרולין הייתה
המומה: "מה הדבר הזה?"
"זה הטארט," השיבה.
"הוא נראה נורא. ובנוסף הוא חם, איך נגיש אותו?" התלוננה
קרולין.
סטפאני חשבה לרגע ואמרה: "יש לי רעיון, הודיעי שהיום עשינו
טארט מיוחד... 'טארט- טאטין', שמגישים אותו חם."
קרולין נסתה למחות אבל הבינה שאין לה ברירה. יצאה עם צלחת
ההגשה והצהירה על המתכון החדש.
זו הייתה הצלחה מסחררת. הטארט-טאטין הפך המוצר המבוקש ביותר
בעיר. שמעו הגיע אף לפריס הרחוקה. לחצי ביקוש גרמו לכך שמרגל
נשלח ממסעדת מקסים, לגלות את סודו של המתכון הנפלא. לצורך זה
נבחר בן למו-ביורו, שהגיע זה מקרוב לפריס ועבד כתת-שף במסעדת
מקסים. ושמו ז'אן-פייר מילר, הלא  הוא מחזרן הנלהב של האחיות
טאטין.
רק שבהגיעו העירה התייצב מיד במלון טאטין, וכדי לא לעורר חשד,
הציע את שירותיו כגנן. סטפאני שמחה לקראתו ולמרות מחאותיה של
קרולין שכרה את שרותיו. נראה היה שאהבה פרחה. ז'אן-פייר לא חסך
ממנה מתנות ומחמאות, סטפאני בת החמישים חשדה שיש משהו לא כן
ביחסים אלה, אולם בגילה המתקדם לא יכולה הייתה לוותר על
ההזדמנות האחרונה. קרולין הזהירה אותה מבוגדנותו של ז'אן-פייר,
אבל לא העלתה בדעתה שהוא מנסה לגנוב את מתכון הטארט, היא לא
ידעה שזה הפך לאגדה, ובפריס במסעדת מקסים ממתינים בכיליון
עיניים למתכון המבוקש. על מחאותיה של קרולין השיבה סטפאני:
''את מקנאה לו, כי קודם הוא חיזר אחריך, אבל אני מאמינה לדבריו
שזה היה רק כדי להתקרב אליי."
כתוצאה מהביקוש הרב התארכו שעות ארוחת הערב במסעדת המלון הקטן,
הטארט-טאטין היה הקינוח המועדף. הרבה כסף נכנס לעסק אבל שעות
העבודה הארוכות התישו את הנשים, וסטפאני אמורה הייתה להיפגש
בתום ארוחת הערב עם הגנן, כדי לתת לו הוראות.
''מה פתאום את מתעסקת בענייני  הגן? זה תחום העיסוק שלי,''
טענה קרולין, ''ומה כבר אפשר לראות בלילה?'' אבל סטפאני לא
ויתרה: "אחזור בהקדם," אמרה.

היא רעדה כעלה נידף כאשר אימץ אותה לליבו, נשק את שפתיה בכוח
רב, וניסה להחדיר את לשונו לפיה. לבסוף נעתרה לו ושיחררה את
השיניים הנעולות. בעוד לשונו משוטטת בפיה וידיו מנסות לפרום,
ללא הצלחה, את שרוכי שמלתה. היא נצלה את הרגע כדי להשתחרר.
''אני רוצה שתדע,'' אמרה וקולה רעד, ''אני בתולה, אנא היה
עדין.''  
''זה דבר שהגיע הרגע לאבד,'' אמר כגבר מנוסה, אבל מצא עצמו
הולך ומסתבך בפקעת של שרוכים, לחצניות, כפתורים, ווים, מתלים,
ברגים, דסקות והמצאות אחרות, של השטן, או של הכס הקדוש, שנועדו
לשמירת צניעותן של הנשים, והפיכתן לבתולות זקנות, או חוטאות
פוטנציאליות, קורבנות הוידוי, המבקשות לקנות מחילה באמצעות
תרומות לכנסיה. הוא התגבר על שרוכי השמלה, והצליח להשיל את
חלקה העליון. ואז מצא שהתחתונית שלבשה היא בעלת מחשוף צועני
נדיב החושף את כתפיה העגולות והנאות, דבר שנראה היה כמבטיח
אולם הסתיר את המחוך הצמוד והחונק את מותניה, ומונע כל אפשרות
להגיע 'לגופה של עניין'. אולם למחוך לא היה סיכוי להצליח במקום
שבו נכשלו חגורות הצניעות של ימי הביניים. וכדי לא להרבות
בתיאורים שיגרמו למבוגרים להסמיק ולצעירים להשתעמם, נאמר רק,
שאותו לילה גאל אותה ז'אן-פייר מבתוליה. והיא למרות הכאב החד
שעבר בה, ומוסר הכליות על שגנבה את אהוב אחותה, הייתה מאושרת.
"אהובי," לחשה לו, "היית נפלא עשית אותי מאושרת, כמעט כמו
תבשיל שמצליח לי..."
"כמו טארט-טאטין?" שאל כאילו בתמימות והרגיש את גופה מתקשח
למולו.
"כן ממש כמו טארט-טאטין," השיבה צוחקת, "רק אותו מגישים טרי
וחם, ואני..."
"לא פחות חמה," השלים את משפטה.
"אבל אותו עושים הפוך," המשיכה להתחכם.
"גם אהבה, אפשר..." אמר בהיסוס, והסמיק בחושך.
כך המשיכו הנאהבים להיפגש בגן המלון, קרולין, אף שלא אהבה את
ז'אן-פייר, כססה ציפורניה בלילות, מתארת לעצמה את אחותה
בתנוחות שונות, שהצליח להמציא דמיונה, וקנאתה בערה.
"את יכולה להסגיר לו סודות מהמטבח," הזהירה אותה. אבל סטפאני
המסוחררת ביטלה את טענתה בהנף יד: "ראשית, הוא גנן ולא שף,
שנית מה כבר יש לגנוב אצלנו? אולי את הטארט וזה רק קינוח."
ז'אן-פייר היה מלא הפתעות, בענייני אהבה, וסטפאני הרגישה
מחויבות להפתיע גם היא את אהובה. ומה מפתיע יותר מאשר הטארט
המפורסם. כאשר נפגשו בגן, אמרה לו: "היום אני מפתיעה אותך."
"עשי בי כרצונך," השיב והתיישב על הספסל בגן. אבל היא הקימה
אותו, מעודדת אותו לנשיקה רטובה ולוהטת, כאשר חשה שהצליחה
לעורר את תאוותו, לקחה את ידו וגררה אותו לעבר המטבח.
"אני אלמד אותך את התנוחה האיטלקית," צחקה, "הגבר בחדר האוכל
והאישה במטבח."
"אולי אשב במטבח ואסתכל עליך כשאת עובדת?" הציע.
"אסור," אמרה בתוקף, "למטבח שלי לא נכנס אף אחד, וגבר על אחת
כמה וכמה."
ז'אן-פייר סקר את המצב, הוא שם לב שאם ישב עם הגב למטבח יוכל
לראות במראה ממול, את הנעשה שם ולשנן את הפעולות שתעשה, אולי
אף יצליח לרשום אותן על הממחטה שלו, מבלי לעורר חשד.
תחילה היא נכנסה לחדרון קטן ויצאה לבושה בחליפת שף נקייה
ובסינר שחור עליו רקום סמל המשפחה והמלון.  הוא הביט נפעם איך
בחרה תבנית אפיה עגולה מתאימה, מרחה בתוכה חמאה, פיזרה סוכר
באופן שווה כך שידבק לחמאה. לאחר מכן קילפה שישה תפוחי-עץ
ירוקים. חתכה אותם לרבעים, סילקה את הגלעינים, וסידרה את
הפלחים בצורת נאה בתבנית. עתה, למרבה הפלא, העלתה את חום
התנור, אבל שמה את התבנית על כירת הבישול. ומיד החלה בהכנת
בצק, שז'אן-פייר זיהה ללא קושי כבצק פריך, לשה ורידדה אותו
לעלה דק. לאחר כרבע שעה הסירה את התבנית מהאש, הניחה עליה את
העלה המרודד, החדירה באמצעות סכין את קצות הבצק בין דופן
התבנית והתפוחים. עתה העבירה את התבנית לתנור החם. ויצאה
לקראתו.
הוא חש מבולבל, וניסה למנוע ממנה להציץ בראי, לא זקוק היה
לרשום סדר פעולות פשוט כל כך, אבל חרט אותו בזכרונו. היא לא
חשדה בדבר, והתנצלה: "בוודאי היית בודד," אמרה, "הפוזה
האיטלקית לא מוצאת חן בעיני. יש לנו חצי שעה, עד שהטארט יהיה
מוכן."
היא התישבה על בירכיו, לרגע חשש שיצטרך להתמודד שוב עם ההמצאות
השטניות של הכס הקדוש ואז גילה להפתעתו, שאינה לובשת דבר מתחת
למדי השף. ריח הטארט הנאפה התערב בריחה שלה, גירה אותו ואותה
והביא אותם לשיאים חדשים. בהנף יד הסיר את הצלחות משולחן האוכל
ואלה התרסקו על הקרקע בקול גדול. "זה רוזנטל," צעקה, "מה
עשית?" אבל הוא הצמיד את פיו לשלה עד שאבדה את הכרתה.
ז'אן-פייר המבוהל ריסס על פניה מים כדי להעירה. בינתיים ריח
הטארט הגיע לשיאו והוא חשש שישרף, עזב אותה, ומיהר להוציא אותו
מהתנור החם. רק אחרי שהציב את תבנית על משטח יציב, גילה כי
נכווה בידיו. הוא חזר והעיר את סטפאני, שנזעקה מיד: "הטארט!
הוא יישרף!"
"הוצאתי אותו," הרגיע אותה,  מראה לה את ידיו הכוויות.
מיד לבשה את מדי השף, הניחה על התבנית צלחת הגשה, בהנף הפכה את
התבנית, והסירה אותה בזהירות מהמאפה הכהה. בחופזה ערכה את
השולחן, בכלים חדשים, פרסה פרוסות נאות, הניחה פרוסה על הצלחת
האישית, הקציפה במהירות שמנת , סוכר ותמצית וניל, הוסיפה כף
קצפת ליד פרוסת הטארט. רצתה לשבת לשלוחן, אבל ז'אן-פייר הסיר
ממנה את חליפת השף. כך ישבו עירומים, נהנים מהמאפה הפלאי.
"זה נפלא," אמר לה, "צריך לאכול אותו חם ובעירום מלא. זה מתכון
סקסי. ראי איך הקרמל נשבר וחושף את התפוח האפוי מלמטה."
הם חזרו והתעלסו, עד שנרדמו בישיבה מכורבלים זה בזה.
כשנעורה סטפאני, ריח הטארט והייחום דגדג את אפה, גופה סירב
להתעורר מהחלום הנפלא, לבסוף הביטה מסביב, ז'אן-פייר לא היה
שם. לרגע חשבה שהכל היה חלום, אבל שאריות הטארט, והכלים
השבורים על הארץ העידו, על שהתרחש. בחוסר חשק לבשה את בגדי
עבודה והחלה מנקה.

יותר לא פגשה את ז'אן-פייר, כבר למחרת עלה על הרכבת לפריס,
והשאר כתוב בספרי ההיסטוריה. לאחר מספר חודשים ידעה כל פריס
מהו "טארט-טאטין" שהפך קינוח הדגל של מסעדת מקסים. לאחר שנה
ידעה זאת צרפת כולה, ובחלוף שנה נוספת העולם כולו.
יש מהדורות ופיתוחים שונים של המתכון האמור, כל שף והמהדורה
שלו. מה שלא מקיימים יותר זה את ההמלצה לאכול אותו בעירום,
לפני, תוך כדי, ואחרי סקס טוב ומספק.
בתיאבון