איה תוגתי? איה עיצבוני?
האם סר כוחי מכאוב?
שמחתי פזורה בארץ דמיוני,
ואני? איה אני כעת?

טוב ריח תבשילי החורף,
כרסיסי לילה צונח טעמם על לשוני -
כבר בלתי הופכין לו.
היש כאב בטעם הששון?

כה צחה נפשי וכה מלאת שאלות -
כמו ילד קופצת לה בשדות התמימות.
כה שירי ענוגות וכה שפתי מרוחות,
כבר לא כפרח בבוא הסתיו.

השושן אדום כלבבי -
אין אדם אותו לא אוהב.
רוצה חובק כל מכאובי לב דם -
עוף, חותם ומשליכם.

חדווה ממלאת לבי כאשר חיוך ממלא פני אחר
חדווה ממלאת לבי כאשר פרח פורח ומושט לאחר
חדווה ממלאת ליבי כאשר יגונו של אחר מופר
חדוותי היא חדוות אושרנו כולנו.

05.02.2005