[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








#1 הוא פתח את העיניים שלו? אני נשבע הוא ניסה לגעת בי
לא יכול להיות שאני משתגע
הוא שומע אותנו בוכים, הוא מבין לדעתך?

למה אתה דואג? אתה מרגיש אשם?

אני? לא, זתומרת, אולי, אני לא יודע.
אני חושב שזה באשמתנו מה שקרה, אני ראיתי אותו לידנו יותר
מוקדם, בברור, אני מכיר את הסיטרואן שלו.



#2 מה קורה פה? זה לא אנושי!
איפה אני? איך הגעתי הנה? אני לא זוכר כלום.
האם ננטשתי ואני לבד?

מה קורה פה? זה חלום? אומרים שלפעמים חלומות הופכים למציאות,
אבל לא הגיוני, אני לא יודע מה להרגיש.
אבל מה לעזאזל קורה פה? אני אפילו לא מצליח לחשוב, אני לכוד
במבוך אינסופי.

#3 אני לא מוכן להכנע לכאב הזה, הוא לא הגיוני, הוא לא אמיתי,
אני אפילו לא מרגיש אותו, אני רואה אותו.
אני משתגע? מה לעזאזל?



#4 אני לא מבין מה קרה פה, לא היה כלום באותו יום, פשוט הרגיש
לא בסדר.

אז מה? אתה חושב שהוא ראה? לא, אני לא.
אתה חושב שהוא ידע את זה? לא יכול להיות.
אתה אומר שהוא היה שם? לא הגיוני.
הוא ימות?
האם נבין מה קרה שם?



#5 הקולות האלו מטריפים אותי, אני לא מסוגל לחשוב או לזוז או
לשמוע או לראות משהו אמיתי, רק תעתועים.
מה זה הקול הזה? הוא מדבר עלי? הוא מדבר עלי?
יותר מדי שעות אני שוכב פה, אני לא מצליח להזיז את עצמי בכלל?
כמה ימים עברו? למישהו אכפת???

מה זה כל התחושות האלו? רגשות אשמה? אהבה? חרדה? נטישה? הם
בשבילי פה? אני משוגע.

#6 איך אני התחבאתי אז... מקום מסתור הזוי אה? בתוך החדר, כזה
טיפש.
כל הזמן אמרו לי שהוא יבוא, אבל הוא אף פעם לא הגיע...
תמיד אכזבתי אותו, אף פעם לא אוכל להיות כמוהו, עם משפחה והכל,
הייתי ילד גרוע.
אבל החרא הקטן הזה... תמיד התנגד למה שהגבת, אפילו כשהיית בן
חמש משחק איתו הוא לא נתן לך לנצח.
יום אחד אני עוד אהיה יותר טוב, אני אשבור אותו.
כל הזמן אמא אמרה שהוא יבוא, אבל הוא אף פעם לא בא... הוא גם
לא חייב בכלל.



#7 אתה שומע אותי? שם, בפנים, תן לי לדבר איתך, אולי הזכרונות
יעזרו לך לקום.
זוכר את התקופה ההיא? זוג מטורפים, עושים קונצים, ורודפים אחרי
בחורות.
ראינו כ"כ הרבה, וחיינו בשביל המון, כ"כ הרבה לדאוג לו...
תסתכל ותראה, אתה אולי שוכב שם בתרדמת, אבל לא להרבה זמן, יש
דרך החוצה, אתה תמצא אותה.

הוא צודק, אני חייב להלחם, אני אעבור, קח אותי איתך דני, קח
אותי איתך, אני חייב לקום.

תחזור אלינו... אני לא יכול לצאת! העולם שלי שחור ומסתחרר
סביבי.
תחזור... אני מנסה לצעוק, ושום קול לא יוצא...
תחזור... אני לכוד!



#8 מה היה פה אתמול? שמעתי את כל הזכרונות, למה אני לא יכול
להגיב לו?
אותה תקופת ביה"ס... נלחמתי בפחדים שלי...
הייתי כ"כ קטן אז, כולם צחקו עלי כשעברתי במסדרון.
נתנו לי כאפות, הרגישו גדולים מעלי...
אני אפס, תמיד אהיה...
כולם הכו אותי, אני אמרתי שאני אנקום, נשבעתי.
הייתי קטן, אבל אני עוד אחזיר, לא אניח לזה לעולם, על הילדות
ההרוסה.
אתה יודע שאתה הכי טוב, מבפנים אומרים לך, התחושות שלך לא
סתם.
אתה הכי טוב, אתה חייב להראות להם שאתה הכי טוב.
תהיה גבר!
ואני החזרתי להם, הו הו, לחלוטין... ולא הפסקתי, שני פצועים
קשה, אחד חטף טראומה, ואני?
שוכב משותק.
#9 כל המשחקים הקטנים האלו, זה מה שיחזיר אותי לחיים? עוד 24
שעות יעברו, ואני כמו כלום אשכב פה, עד מתי???



#10 עשרה ימים הוא כבר שוכב פה, הוא חייב לקום כבר, זה יותר
מדי זמן, הרופאים אמרו שהכל בסדר.
אולי בפנים הוא נלחם? חשבת על זה דני?
אני אישתו, אתה החבר הכי טוב שלו, אנחנו צריכים לדבר איתו דני,
זה יעזור לו לחזור לחיים.
אתה זוכר גיל? זוכר שאני ואתה אז נסענו עם האופניים החדשים
והמגניבים שלנו?
חחח ואתם נראיתם מצויין, ואז התרסקתם והתחלתם לבכות.
זוכר את היום ההוא? שבלי פחד טיפסנו אז, על מגדל המים, 60? 70
מטר?
וכשרצינו לרדת מתת מפחד ונשארת למעלה איזה שבע שעות, חחח.
אתה זוכר את הזמן? אתה זוכר את היום?

ועכשיו, אתה זוכר אז? רק שנינו, עירומים ליד התנור בלילה כ"כ
קר.
ואז כולנו באנו בבת-אחת ולא היה לך איפה להתחבא ולהתלבש!
זוכר את היום שבו הצעת לי נישואין?
חחחח ולא ידעת מה להגיד אז היא גם כרעה ברך - היא חשבה שנפלו
לך המפתחות!
אתה זוכר?

תן לה להכנס...








loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
סלוגני נשלח
לעיון, לשפצור
ולמחזור...

ותפוזכם נשלח
לליעוס, לעירבול
ולעיכול!


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/2/06 7:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלדד כהן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה