|
והריקנות חוגגת לה
כאילו אין מחר
נשארת אתי ערה עד מאוחר
רוקדת ברחבת נשמתי
גורמת לי לחשוב שהכול באשמתי
והתמימות חולפת לה
כאילו בלי לשים לב
מתעלמת מכל מה שלי שכואב
שותה מתרעלת השיכרון
מתעתעת לי בזיכרון
והזמן מתמזמז לו
עם כל הבא ליד
סוחף אותי ואז מותירני לבד
כאהוב שאין לכבוש
מעביר לי סרטים בראש
אך כשהמסיבה תיגמר
ורק אני לבד אשאר
וכל מה שיהיה נותר
זה ה"הנג אובר" של מחר |
|
|
היי, את. כן,
כן, את, עם
המקלדת. חשבת
פעם על הילדים
הקטנים ברואנדה?
תתביישי לך.
(ללא כינוי) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.