זו נשימתי האחרונה
אשר פועמת בי
27 שנה
ולא ניתקת ממני
מחכה לסופה
אבל כמו מכתב ארוך
גם אני יודע
שהפתרון מצוי ברווחי המילים
לעיתים אני מביט אל המים
מחכה כמוהם, שהם יגיעו אל יעדם
זה מה שקורה
שהחבר הכי טוב שלך
הוא מי, שאתה משלם לו
250 שקל לשיחה
והחברה הכי טובה שלך
היא לעולם לא רק שלך
ויש לה תג מחיר משתנה
נשימתי האחרונה
לאן היא תלך, אחרי לכתי?
פעם בחיים
אפשר להשאיר עקבות
לקשור את הקצוות
ואחרי זה להיעלם
להמציא סיפור חיים חדש
אחרי זה, הכול אבוד
אין עבר, אין עתיד
והווה נמשך, עד הקצה
מבקש לא להימחק
ומה יהיה מחר?
תגידי לי נשימתי האחרונה
לאן אלך
שינעלו הדלתות
ואמצא את עצמי
תחת אותה תווית
גם טעויות
הן קלישאות
אולי אפשר לצחוק על עצמנו
ולא לקחת שום דבר כמו שהוא
זה מה שקורה
שהחבר הכי טוב שלך בלילה
זה משהו שאתה גומר בחיפזון
ואחר כך אתה מתעורר לבד
זרוק באיזה מקום
לו אתה קורא בית
כן ידידתי, נשימתי האחרונה
27 שנה
ולא גיליתי עדיין מי את
איך מפעמת בתוכי
וכשתחליטי להיפסק
למה זה יקרה?
רעיון או אובדן
אכזבה שבמקרה, היתה מקרית
אני מחכה לך 27 שנה
בסוף המילים ייפסקו, ואז לא אלמד דבר
ומה תהיה תרומתך אלי אז?
גם מבטי אנשים יחלפו, גם הם ישתקו
ונשימתי האחרונה, רק היא תישאר
בטרם, היא תלך גם
ואז, מה יהיה עלי?