היי, אני כאן, פה, פה, אני כאן!!! את לא רואה אותי?
איך את לא שומעת?
אתה האשמת אותי באטימותי, ואתה יודע מה? צדקת.
הייתי אטומה לחברה הכי טובה שלי, את.
את הכל בשבילי, את חלק גדול מהחיים שלי,
אם תפגעי בעצמך, את תקרעי רק אותי.
אני כל כך אוהבת אותך, אני חושבת עלייך,
ורוצה לעשות למענך...
את לימדת אותי מה זו דאגה ואהבה, וטוב, והבנה,
דבר שלא קיבלתי באף מערכת יחסים.
את החברה הכי טובה שלי, תמשיכי לבכות, אם זה מה שגורם לך לדבר
בקול רם, להוציא את כל האמת החוצה,
אמת שסופה חיוך.
אני לא רוצה שאף אחד יתקרב אליי, אף אחד, חוץ ממה שכבר קיים.
את. את. מתמידה ואוהבת.
הלוואיי וכל אחת תמצא את אהבת חייה, ונשב כולנו, על כוס שוקו,
נרמה במשחק קלפים, ונשיר, ונבכה, ותזכרי שאני פה.
אני כאן!!! את רואה עכשיו?
אני כל כך מולך, ואת כה חשופה...
לו האחרים היו מבינים...
אבל אין אחרים כשקיים לבד בעולם.
אני רוצה שהאושר ינחת עלייך כמו כמות העננים בצורת זרי פרחים.
אני רוצה לשתף אותך בכל החופש הזה,
בבקשה אל תלכי, בבקשה, בבקשה, אני אוהבת אותך,
אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך ...
הייתי מוצאת נחמה בידיים זרות... אף אחד לא מכיר אותי,
אף אחד לא מכיר בי, כואב לי מכדי לבכות,
אך ההרגשה קרוייה עצב, בואי ונציל זו את זו...
הלב שלי יתום, מחשבותיי קודרות,
רק חיבוק אחד ארוך...
בבקשה אל תברחי, את פה, את פה, את כאן!!!
ואני שומרת עלייך... כאן מלמטה, את לא בתחתית כשאני מחזיקה
אותך... הורידי בעצמך רגלייך,
אין כאן שום דבר נורא באמת. והם אוהבים אותך,
ונוגעים בי, אך לא מגיעים.
את הפסגה, את עיניים דומעות שגורמות לי לחיות,
מה הייתי עושה, מה הייתי עושה...
אני עייפה, גם את?
יש עוד כל כך הרבה לראות... לנטוש, ולצחוק.
תחזיקו אותי, חזק, אין לי כוח... המשפטים כבר נשמטים,
והם עדיין לא מבינים...
כל אחד בשלו.
גם אתם כאן?
אל תדלגי למחוזות אחרים;
כמה שאני חושבת, כמה שאני מחושבת,
למה הכל נושר עליי...

אני אוהבת אותך.    
אל תלכו.