בסמטה חשוכה אחת עמד איש אחד וחיכה. האיש לבש מעיל גדול, שחור
וחם יותר מהנחוץ, חבש משקפיים. כמו כן מי שהיה רואה את השיער
של אותו האיש המחכה היה חושב שאותו האיש לא חפף את שיערו שהגיע
כמעט עד ישבנו כבר שלושת אלפים שנה, מה שהיה כמעט מדויק להוציא
את מקלחות הבוץ שהיה עורך אותו אדם מפעם לפעם וכפי שחושב
בוודאי הקורא התלווה אל האדם הזה גם הריח הלא נעים בלשון המעטה
שנבע מאותו מחסור בשימוש במים וסבון. כמובן, אחרי שהקורא שמע
עליו מספר פרטים מזוויעים אלו הוא לא היה רוצה להתקרב אליו
מספיק קרוב כדי לשמוע אותו ממלמל את המילים שהוא מלמל באותו
הרגע, המילים היו: "איפה הזקן הזה, אחרי כל הזמן הזה הוא מזמן
אותי, מה הוא כבר רוצה ממני?".
האיש שבדיוק הגיח בקצה הסמטה שהיה גבוה, לבן בצורה חולנית, בעל
עיניים אדומות ומעט מפחידות, שהלך בהליכה מעט כפופה ומעוררת
רחמים, לבש מעיל חום ומלוכלך ונעליים שנראו כנעליים שהיו
באופנה בשנות השלושים של המאה העשרים ובהתאם לכך נראה כאילו הם
שומשו ברציפות מאותו הזמן עד עכשיו הוא למעשה אותו הזקן שעליו
דיבר האיש בעל השיער הבוצי.
"גראסיה! ידידי הוותיק, מה שלומך?", אמר הזקן אל הבחור הראשון
ששמו כפי הנראה הוא גראסיה.
גראסיה גלגל את עיניו כלפי מעלה: "למה? למה אני?", הוא אמר
לעצמו בקול חזק שספק שהזקן לא שמע ופנה אל הזקן: "אני בסדר,
ומה איתך?", בלי לחכות לתשובה הוא המשיך: "יופי, למה קראת
לי?"
הזקן חייך, "אתה כבר לא שם לב לתאריכים אה גראסיה?", "אתה יודע
שאני מעדיף שיקראו לי סמ...", התחיל גראסיה, "שקט!", קטע אותו
הזקן ובקול דרמטי אמר: "היום הוא התאריך שקבענו לפני זמן כה
רב, היום יתחיל התהליך! וסוף סוף נסיים את...", הפעם קטע
גראסיה (שמעדיף שיקראו לו סם או משהו כזה) את הזקן. "מה קרה
לך? נהיית סנילי סוף סוף. תסתכל על השמיים", הזקן הסתכל על
השמיים ופיו נפער. "אתה רוצה להגיד לי", הוא לחש "שזה...
זה..."
"כן", אמר גראסיה בקול קר: "זה כבר התחיל! ואתה אפילו לא שמת
לב! זה קרה כבר לפני זמן רב ובקרוב זה ייצא מכלל שליטה, כבר
ברגעים אלו זה מתחיל לסטות מהמסלול, אתה קרוב לכישלון יותר
מתמיד, למרות שכבר היית קרוב לכישלון פעמים רבות, כדאי לך
למצוא דרך לתקן את זה או לוותר על כל העניין"
"אבל...", אמר הזקן: "זה גם ככה כמעט בלתי אפשרי וגם כבר
נכנסו משקיעים אחרים, זאת כבר לא בחירה בלעדית שלי"
"כנראה שתצטרך למצוא פיתרון", אמר גראסיה באדישות והתחיל
ללכת.
"אני מניח שנכנס מועצה", התחיל הזקן: "ותמיד אפשר להשתמש
בשיטה הישנה עם .." ורק אז שם לב שבן שיחו נטש אותו וכמעט נעלם
כבר בקצה הסמטה, "רגע, עצור! גם אתה בעסק הזה".
גראסיה שלח אחורה מבט מלא בבוז ואמר: "אני כבר לא בעסק הזה
ממזמן, ואתה יודע את זה" והמשיך ללכת.
"חכה!", צעק אחריו הזקן: " לפחות תגיד לי מתי זה התחיל?", אך
הוא כבר יצא מהסמטה וכשיצא אחריו הזקן מהסמטה הוא כבר לא היה
שם.

זה פרולוג ממשהו ארוך שאני כותב, אולי אני אכניס גם חלק
מההתחלה שלו. השם הוא שם זמני בלבד.