(מי מתעסק עם מיקו?)

פרנקי פתח טיפה ת'דלת, הציץ פנימה, וסגר חרש. אלימלך הביט בו
בשאלה. "מה?"
"הוא יושב עם כל הניירות שלו, בחושך, מעשן ומביט בקיר."
"אוכל ת'לב?" שאל יחזקאל.
"בגדול."
יחזקאל סידר שורה על המראה. "אני חושב משהו יקרה." הוא אמר,
והסניף.
"בגלל בחורה..." מלמל פרנקי.
"הכל בגלל בחורות." אמר יחזקאל ומחה את אפו. "העולם הזה מקפץ,
מתבקע, רוקד, מתרחב ומתכווץ בגלל בחורות. הן מביטות לך
בעיניים, וזהו. אתה תמות בשבילן."
"איזה חרא." ועיניו של פרנקי התחילו לשקוע.
"כן..." מלמל יחזקאל. "ואני חושב שמשהו יקרה הלילה."

הם ישבו אכולים בציפייה ללא נודע, בעוד בקומה העליונה מיקו
צורב את עינו היחידה בעשן הסיגריה, העין בוחנת את התמונות
והעין מתכווצת והצלקת מתאדמת כשהוא רואה שוב ושוב אותו הדבר.
מיכה הזה חתיכת בן-זונה.
"כן."
יש לו את מלי, לחרא הקטן. ולך הייתה אותה. ומה הוא עושה?
"הוא בא אליה עם כל..."
הוא בא אליה עם כל העוצמה מגיא ומפתה את האישה שלך. את
השורשים, את הימים האלימים, כשגיא עדיין לא מצא את מור, ואתה
היית מלך. אבל אתה יודע שמור הייתה שם כל הזמן, כמוך. מלי
ומיכה הם הצד ההומואי של גיא. כשהוא הפסיק להתעצבן. לפני כן
הייתם אתם. אתה, מיקו. ומור. אתה חושב שזה יפה שמיכה בא מהצד
של החיים הבורגניים, המפונקים, וחודר לתוך הבסיס והשורשים
ומזיין את מור שלך?
"לא."
מה תעשה?
מיקו גירד את הצלקת בחוזקה.
מה תעשה לחרא הקטן?!
"אני חושב, מי שתהיה, שיישפך פה דם."
בכאב, באיטיות, בייסורים...

מור: "אתה אוהב אותי, מיקו?"
ואתה שתקת.
מור: "מיקו. רק תגיד לי."
ואתה שתקת. ואתה עדיין תשתוק. כי פה, איפה שאנחנו נמצאים,
המילים האלה הפכו לריקות. I LOVE YOU... I LOVE YOU... I LOVE
YOU... , הם אומרים את זה כל הזמן, ולא מתכוונים למילה. בצדק
לא רצית להישמע כמו הצבועים האלה. אתה לא אומר, אתה אוהב.
ומיכה, מה הוא עושה?
אתה שותק, אבל אתה יודע. הוא אומר. למה הוא אומר? רק כי נוח
לו. הוא לא היה נוקף אצבע למענה.

מיכה: "אני חושב שאני לא יכול לחיות בלעדייך."
מור: "אוווו... מיכה..."

הוא חושב. הוא חושב. אבל אתה...
"יודע."

"בבקשה, מיקו, אני אעשה הכול, רק תן לי לחזור הביתה..."
"לא הספיקה לך מלי, אה?"
"לחתוך אותו, בוס?"
"תקרע לו ת'לחי."
"אההההה... אלוהים... די, די, אני אעשה הכול!"
"אתה תיתן לי להשתין על החתכים שלך?"
"כן!"
"אתה תיתן לי לגמור לך בפה?"
"באלוהים, כן."
יחזקאל מתפקע בצחוק. "תגיד לו לאכול את החרא של מרתה השמנה.
תגיד לו, בוס."
"פרנקי, איך הראש שלו ייראה על הקיר שלי?"
"הרבה יותר טוב."
"כן... הרבה יותר טוב."
"לא. אני מוכן. מוכן!"

"על הקיר שלי הוא ייראה יותר טוב..."

"העיניים שלך שייכות לי!"

"הוא בוכה, בוס. הוא בוכה כמו ילדה קטנה..."

"למען מלי הוא בוכה, בוס. כמו הסיפור ההוא."
"אז גיא יבקר אותי..."

מיקו נוטל מפרנקי המחייך את החרב ומתקרב למיכה. "תפסת פעם את
הנמר בביצים?"
"מה..."
הייתה אוושה, ולרגע מיכה מגלגל עיניו אל מיקו, ואז ראשו נופל
ממנו.
"אלימלך. הדבר הזה על הקיר שלי. עד הבוקר."


>>> http://stage.co.il/Stories/493481