בתומו של מחול סוער
אשב לי רגע ואנוח
אשקוט אל מול השמש השוקעת
ואמתין לשובם של הכוכבים
כך אשב על יד סלע כבד
ולא אזיז איבר
לאחר אתקדם אל שפת הים
רק אטבול רגליי במים
רק ארחץ
את פניי נטופי הזיעה.
בתומו של מחול סוער
אפתח את מעגל הבלבול
אשר סגר עליי עד כה
וכמו נעל אותי בתוכו
את המנעול אוציא
ואכניס לתרמילי
אמשיך להתהלך על החוף
השטוף מכל מראה אדם.
בתומו של מחול סוער
אתחיל שוב מחדש
כי נטענה לה נפשי
ומוכנה היא ללכת לקראתי.
המחול הסוער הזה,
אשר בו גנוזים חיי
גם בתומו לא אחדל לרקוד
כל תזוזה שמציע לי.
ובתומו של מחול סוער,
אפרוץ את דלת הקסמים
ואניח לאוויר הצח
לזרום לחדרי לבי.
רק בתומו של מחול סוער
אבין לראשונה
שודאי ישוב הוא בעתיד
ויתווה לי דרך לא מוכרת
אל שביל כה ארוך
אך סופי
עליו טמונים חיי
אשר בו מקום
לכל תנועותיי. |
