|
בתומו של מחול סוער
אשב לי רגע ואנוח
אשקוט אל מול השמש השוקעת
ואמתין לשובם של הכוכבים
כך אשב על יד סלע כבד
ולא אזיז איבר
לאחר אתקדם אל שפת הים
רק אטבול רגליי במים
רק ארחץ
את פניי נטופי הזיעה.
בתומו של מחול סוער
אפתח את מעגל הבלבול
אשר סגר עליי עד כה
וכמו נעל אותי בתוכו
את המנעול אוציא
ואכניס לתרמילי
אמשיך להתהלך על החוף
השטוף מכל מראה אדם.
בתומו של מחול סוער
אתחיל שוב מחדש
כי נטענה לה נפשי
ומוכנה היא ללכת לקראתי.
המחול הסוער הזה,
אשר בו גנוזים חיי
גם בתומו לא אחדל לרקוד
כל תזוזה שמציע לי.
ובתומו של מחול סוער,
אפרוץ את דלת הקסמים
ואניח לאוויר הצח
לזרום לחדרי לבי.
רק בתומו של מחול סוער
אבין לראשונה
שודאי ישוב הוא בעתיד
ויתווה לי דרך לא מוכרת
אל שביל כה ארוך
אך סופי
עליו טמונים חיי
אשר בו מקום
לכל תנועותיי. |
|
|
תחשוב על זה.
אתה קורא עכשיו
את מה שאני כותב
עכשיו.
ובכל זאת, שני
העכשווים האלה
הם אינם אותו
עכשיו.
מה זה, אם לא
פרדוקס?
ץ סופית, לא חכם
ולא נעליים, סתם
משועמם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.