אולי אני צריך פסיכולוג או פסיכיאטר אני לא יודע אבל טיפול אני
בטח צריך.
התעוררתי בבוקר ועגלי זיעה קרה עטפו את פניי , נשימותי היו לא
סדירות וההרגשה הכללית הייתה כאילו סיימתי עכשיו איזה ריצת
מרתון אולימפית של איזה 2000 ק"מ.
גררתי את עצמי אל השירותים שטפתי מהר פנים במים קרים ופניתי
לכיוון האסלה.
נעמדתי מול האסלה וניסיתי להשתין אבל כנראה שלזרם השתינה שלי
היו תוכניות אחרות כי שתינה לא יצאה לי התחלתי לחשוב שבטח יש
עכשיו בשלפוחית שלי מרד כנגדי וטיפות השתינה הצהובות שלי רוצות
עכשיו לשפר את תנאי מחייתם.
בראש שלי התחלתי לעשות איתן משא ומתן התחלתי להגיד להם שבחוץ
הרבה יותר טוב מאשר בפנים וברגע שהם יצאו הם יעשו מסע קטן
בצנרת הביוב הביתית שלי ובסופו של דבר ויגעו לים ושם יש
קוקטלים ומרגריטות והרבה הרבה טיפות כוסיות לרדוף אחריהן ומי
יודע מה עוד.
כנראה שזה עבד עליהן והן התחילו לצאת בהמוניהם והציפו לי את
האסלה , הרגשה טובה זה להשתין חשבתי לעצמי והורדתי את המים.
ניגשתי למראה היתבוננתי בה טוב טוב ולקח לי די הרבה זמן להבין
שאני רואה עכשיו בעצם את ההישתקפות שלי במראה.
כשקלטתי את העניין הזה כמעט התעלפתי והגעתי למסקנה שאני די
מכוער ובכלל אני צריך לעשות איזה ניתוח פלסטי או משהוא כזה כי
אני פשוט לא יכול לצאת ככה מהביית.
בזמן שהתחלתי לחשוב איזה מנתחי פלסטיק אני מכיר קפצה לי מחשבה
די מזעזעת שאני בכלל לא מכיר את עצמי ואולי עדיף שאני אנסה
להיסתדר עם מה שנתנו לי כי הרי לכול אחד יש יחוד וכול מיני
חרטאות קטנות כאלה.
הצלחתי להעביר את המחשבה האיומה הזאת מהראש שלי וחזרתי אל
הראי.
הוצאתי את הסכין הגילוח המטונף שלי מהמגירה , שמתי קצת קצף
גילוח על הפנים שלי והתחלתי לקרב באיטיות את הסכין אל עבר
הפנים שלי.
אומנם זקן לא היה לי אבל זיפים עבים כאלה כן היה לי והחלטתי
שעדיף לי להשאיר את הזיפים האלה בתקווה שאולי הם יצליחו להסתיר
את הפנים המזעזעות האלה.
שטפתי פנים וציחצחתי את שיניי הצהובות עד שקיבלו מין גוון
צהצבהב פחות.
יצאתי מהשירותים וחזרתי לחדר החלונות היו מוגפים ולא היה לי
מושג עם עכשיו בוקר או לילה ובכלל מה השעה המחורבנת ולמה
התעוררתי בכלל.
פתחתי את החלונות בחדר וראיתי שרק עכשיו השחר התחיל להפציע.
קיללתי למה לעזאזל קמתי והתחלתי להתארגן עם רק עכשיו הבוקר
מתחיל להתעורר.
גירבצתי קצת בזמן שאני חושב את המחשבה הזאת והחלטתי לחזור
לישון קצת עד שהשעה תהיה יותר נורמלית ויהיה לי מה לעשות.
בזמן שאני מנסה לישון אני ניזכר שבעצם אתמול הלכתי לישון נורא
מוקדם ושבעצם לא צריכה להיות שום סיבה מיוחדת שאני ארצה לחזור
לישון.
הסתכלתי על השעון השעה הייתה 6 בבוקר.
אמרתי טוב לפחות אני יודע מה השעה עכשיו , ואז עלתה בי מחשבה
של איזה יום היום לעזאזל?
ניזכרתי שאתמול היה יום חמישי אז אמרתי לעצמי שהיום בטח יום
שישי.
טוב אז השעה היא 6 בבוקר של יום שישי איפה בדיוק זה עוזר לי
בחיי חשבתי לעצמי.
הדלקתי סיגריה היה לה טעם נורא מוזר שוב פעם התחלתי לחשוב
שזיינו אותי ומכרו לי סיגריות מרלבורו מזויפות וזה ממש עיצבן
אותי שאני משלם על משהוא שאני אוהב את הטעם שלו ואחריי שכטה
אחת אני מבין שזיינו אותי ושאני לא יכול לעשות כלום כי קניתי
את זה מבית עסק מכובד , אומנם זה הקיוסק שליד הבית שלי ואני
יודע שהבעלים הם לא אנשים מכובדים אבל מה אני יכול לעשות.
תמיד דופקים את הלבנים וזה ממש לא משנה עם בעל העסק הוא גם
לבן.
סיימתי את הסיגריה במחשבה הזאת ואמת היא שהסיגריה לא הייתה רעה
או משהו כזה אבל לך תדע אולי הסיגריות באמת מזויפות או שסתם יש
לי עדיין טעם של בוקר בפה.
הסתכלתי שוב על השעון והשעה הייתה כבר 6.10 בבוקר ונידהמתי איך
הזמן פשוט לא זז.
אבל לפחות המחשבה של הפז"מ דופק עודדה אותי קצת.
נרדמתי וכשהתעוררתי השעה הייתה כבר 9 בבוקר.
חזרתי אל השירותים ושוב מצאתי את עצמי עומד מול האסלה אבל
הפעם השתנתי ללא בעיות מיוחדות וחשבתי לעצמי שהטיפות אשכרה
קנו את השטויות שלי על הים וכול החרא הזה , באותו רגע הזרם
הפסיק.
ניגשתי אל המראה ועדיין היו לי את הפנים המכוערות האלה.
שטפתי פנים וידיים וציחצחתי שוב שיניים.
יצאתי מהשירותים וחזרתי לחדרי שהואר באור יפה כזה של בוקר ללא
כול עזרה מהמנורה שיש לי בחדר.
התחלתי להתלבש , לשבתי מכנסיים מזעזעות ולאחר מיכן גם חולצה
גרביים ונעליים בקיצור כול העסק של הלבוש. הלכתי אל המראה
וניראתי די מזעזע אבל לפחות התנחמתי בעובדה שאנחנו לא נודיסטים
כי אחרת זה פשוט היה משפיל.
ירדתי אל המיטבח והכנתי לעצמי משהוא לאכול וחיפשתי איזה משהוא
טוב לישתות.
אבל כמובן לא היה כלום לא קולה לא ספרייט כלום הבית הזה נימצא
בתקופת יובש מהמשקאות הקלים.
ניגשתי למזווה ועיניי קלטו את בקבוק הדרמבויי שאבא הביא
מהדיוטי באחת מאלף נסיעותיו לחו"ל.
מזגתי לעצמי כוסית יפה ושמתי קוביית קרח , תמיד אני שם קוביית
קרח בכוסיות המשקה שלי חשבתי , אני לא כמו איתמר הדביל שכול
קוביה תעשה לו את ההבדל אני מכריז על עצמי בפורום הזה שאני לא
מבין כלום בשתיה וגם עם המשקה הזה היה שתינה עם אלכוהול הייתי
שותה אותו אבל עם קרח , חייבים קרח.
התחלתי ליקרוא את העיתון והיה שם רק דברים רעים וגם ככה אני
מרגיש די מסריח אז החלטתי לעזוב את העיתון.
הלכתי ליראות טלוויזיה אבל כמובן למה שבשעה שמונה וחצי יהיה
משהוא מעניין ליראות הרי זה באמת מוגזם לבקש.
השארתי את הטלוויזיה על ערוץ האופנה אולי נראה איזה זוג שדיים
חשוף והתחלתי לבהות כמו מטומטם במסך ולשתות את הכוסית השתינה
שלי עם אלכוהול והקרח חייבים קרח חשבתי לעצמי חייבים.
כמובן שראיתי איזה זוג שדיים וקצת תחת בערוץ של הסוטים הזה אבל
ריגושים אמיתיים לא היו לי מזה.
אחרי איזה שעה של צפייה לא מעניית בטלוויזיה הלכתי למלות לי את
הכוס מחדש.
הרגשתי קצת מסובב כשקמתי מהכורסא הנוחה שלי לעבר הבקבוק המיוחל
שלי.
התקרבתי את עבר הבקבוק שהיה על השיש שבמטבח.
הייתה מין הילה מוזרה על הבקבוק הזה , מין אור יפה כזה פרץ
ממנו כמו שטף של אנרגיה טהורה וכול כך יפה.
תפסתי את הבקבוק בשתי ידיים כדי שחס ושלום לא תיפול מימנו טיפה
אחת אפילו.
מזגתי את הנוזל היפה הזה אל תוך הכוס היפה שלי וכמובן ניגשתי
לפריזר כדי להוציא לי קוביית קרח.
לקחתי את הכוס אל הכורסא הכול כך נוחה שלי פשוט שקעתי בה.
הטלוויזיה הייתה עדיין דלוקה על ערוץ האופנה עאלק.
התחלתי לבהות בתקרה והמחשבות פשוט חלפו לי בראש אבל מחשבה אחת
לא הצליחה לעזוב אותי , המחשבה על מה אני ומה תפקידי בעולם.
ניסיתי לעלות כול מיני השערות כמו שאני נולדתי כדי לפרנס את
תעשיית הטבק העולמית.
או כדי להילחם בשביל המדינה אבל זה ניראה לי לא הגיוני כי אני
הרי גו'בניק ויש לי אפילו פטור מלהחזיק נשק.
ואז חשבתי שאולי אני כאן כדי להעשיר את קופת תעשיית האלכוהול
אבל אז גם חשבתי שזה לא ממש הגיוני כי אני ממש לא שותה יותר
מידי ומייד החלטתי להתחיל לשתות יותר.
החלטתי עם כך שאני בטח בעולם כדי להעשיר את קופת תעשיית הטבק
שזאת אחלה תעשייה כי היא תורמת למדינות העניות וכול החרא הזה
ואפילו יצאה במסע פירסום נגד עישון של ילדים קטנים.
הייתי שמח שמצאתי את יעודי בעולם והרגשתי קצת רע על כול האנשים
האלה שיש בעולם שכול היום חושבים וחושבים מה תפקידם בעולם ולמה
הם כאן כאשר אני כבר מצאתי את יעודי.
עם המחשבה הזאת הלכתי למלות לי עוד כוס כי הרי גם החלטתי שאני
צריך גם לשתות יותר לא?.
חזרתי אל הכורסא שוב ודי התעצבנתי שהגעתי אל הכורסא שוב כי זה
אומר שאני לא משנה דברים בחיים שלי אומנם יעוד כבר יש לי אבל
מה עם השאר חשבתי.
החלטתי היום להתחיל להשתנות וישר עברתי אל הספה.
כשנשכבתי על הספה התחילו להטריד את ראשי הקטן מחשבות אחרות על
עצמי מין מחשבות רעות כאלה על עצמי.
החלטתי לנמנם לי קצת על הספה כדי להעביר את אימת המחשבות האלה
מימני.
כשהתעוררתי היה לי כאב ראש נוראי אז לקחתי כדור נגד כאב ראש
וחזרתי אל הספה.
הסתכלתי החוצה וראיתי שבחוץ יש אור אדמדם כזה נבהלתי הייתה לי
הרגשה שעכשיו בוקר ואני צריך לעבור את כול הסיוט הזה שוב.
רצתי מהר אל השעון והשעה הייתה 6 אומנם אבל לא בבוקר אלה
בערב.
ניגשתי לפלאפון שלי כדי לראות עם מישהו אוהב אותי אבל כמובן
שלא הייתה לי אפילו שיחה אחת.
התחלתי לקלל את סלקום והגעתי למסקנה שהם סתם מנייאקים
כי הם לוקחים ממני הרבה כסף כול חודש אבל לא מסדרים לי גם
אנשים שיתקשרו אלי כדי שתהייה לי סיבה להחזיק את הטלפון הזה.
הגעתי למסקנה שהכול קונספירציה נגדי , לעזאזל כואב לי הראש.
החלטתי לצאת קצת מהבית אבל באמת לקצת זמן.
פתחתי את הדלת אבל פשוט לא יכולתי לצאת הכול ניראה לי מאיים
כזה.
השמיים היו בצבע מוזר , חשוך מידי בשבילי.
פיתאום איזה איש עבר ליד הבית שלי היו לו פנים מוזרות.
הוא עצר הסתכל עליי ועשה לי עם היד שלו תנועה מגונה.
החלטתי שעד כאן זה בהחלט הספיק לי סגרתי את דלת הכניסה
וחזרתי פנימה.
התחלתי להרגיש ממש לא טוב כאב הראש התחיל להיתגבר והפך ממש
למיטרד נפשי עליי.
חזרתי אל קופסאת הקסמים שלי.
פתחתי אותה והתחלתי ליראות מה יש לה להציע לי בחור צעיר ולא
נמרץ שכמותי.
הייתה סידרה על מכות וזה לא ממש עיניין אותי ותחלתי לחפש ולחפש
ולא היה כלום.
סגרתי את הטלוויזיה והלכתי להתקלח.
לא היו לי מים חמים אבל זה לא ממש הפריע לי כי רק רציתי להוריד
את הזוהמה של היום הזה מעל גופי.
עדיין כאב לי הראש אז לקחתי עוד כדור וחזרתי לחדר שלי.
השעה הייתה כבר 7 בערב ובשבילי זה היה פשוט מאוחר.
חזרתי אל המיטה וניסיתי להיזכר מה עשיתי אתמול.
הייתה לי בחילה.
פשוט לא הצלחתי להיזכר מה עשיתי אתמול היה לי מין זיכרון
מעומעם כזה שקמתי השתנתי וחזרתי לישון ואז הלכתי לשתות משהו
וראיתי הרבה טלוויזיה וחזרתי לישון.
אבל זה בעצם היה היום לא??
או שהיום זה היום או שמחר זה בעצם היום או אולי אתמול.
האמת שאין לי מושג וזה גם ממש לא מעניין אותי , הייתי עייף
ושמתי את הראש על הכרית ונרדמתי.
אולי באמת אני צריך פסיכולוג או פסיכיאטר או שניהם...





                                               המחבר