ישבנו בבית הקפה, העיניים הכחולות העגולות שלה התמלאו כל כמה
שניות בנהר של דמעות קטנות ומלוחות, שניגר וטיפטף על לחיה
הסמוקות.
ניגבתי לה אותם, כל כך שמחתי שאני שם יושב מולה ומנגב לה את
הדמעות. מדי פעם השתחרר צחוק, גיחוך קטן. כבר שלושה שבועות לא
ראיתי אותה את האהבה הזאת. התגעגעתי.
היא כל כך יפה אמרתי לעצמי איך לא שמתי לזה לב אז? דיברנו קצת
עלינו, עליה, על מה שקורה איתה ומה שקורה איתי. שיקרתי. כמו
שתמיד כשאני מרגיש קטן. פתאום החיים שלי נראו כאילו הם
מושלמים. רציתי אותה. כול כך רציתי אותה. אבל היה ספק בלב. ספק
קטן שלא הניח לי. כאילו יושב שם איזה גמד קטן ודופק לך על
הרגש, מנסה לשבור אותו. כאילו להוכיח לך שזה לא אמיתי. שכן בן
אדם יש זיוף בדברים שלך. התקרבתי אליה עוד. היא כול כך יפה.
התנשקנו. כמה זמן לא התנשקנו. אני רוצה אותה. התנשקנו שוב.
דיברנו עוד. התנשקנו. ניגבתי לה את הדמעות. היתנשקנו. ניגבה
לעצמה את הדמעות. וגם לי. אני כול כך שונא את ההרגשה הזאת שאתה
רוצה משהו כול כך אבל אתה לא בטוח בזה עד הסוף כאילו אתה אומר
לעצמך כן אני רוצה אותה אבל... והאבל הזה מחורר לך את הנשמה
מבפנים. היא מסתכלת עלי. העיניים שלה חודרות אותי , אני מרגיש
חשוף. אני רועד. אני פשוט מוצף ברגש. היא מחבקת אותי. אני אוהב
אותה . לעזאזל כול כך אוהב אותה. אני מתחיל להקיא ולהקיא
ולהקיא. המלצרית הלכה להביא סמרטוט ריצפה. ואני מקיא ומקיא.
אני לא מצליח לנשום אני מרגיש שזה הסוף. כול העיניים נעוצות בי
אבל אף אחד לא זז. לא נע. דממה. אני מקיא שוב. הפעם על המלצרית
שהתקופפה לנקות את הקיא. ואני מקיא ומקיא. כמה שהיא יפה. מקיא.
אני אוהב אותה. מקיא. אני רוצה אותה. מקיא. אני מרגיש שגוש
גדול מתחיל לעלות לי במעלה הגרון. גדול גדול לא איזה גושון.
אני בטוח שזאת הריאה שלי, זה נראה לי נורא מצחיק. תמיד כשאני
מקיא אני בטוח שבאיזה שלב תצא לי ראיה. הגוש מתקדם למעלה ואני
מתחיל להילחץ. מקיא. הגוש קצת ניתקע לי בגרון. שתתי מים, לא
רציתי להקיא ריאה. מקיא. הגוש מתחיל להשתחרר לכיוון הפה שלי.
אני מקיא אותו החוצה ונרגע. חוזר לשבת. היא בוכה. כמה שאני
אוהב אותה. איזה יפה. אני מרגיש הקלה. היא בוכה. המלצרית בוכה.
אני בוכה. משיכה במכנסיים שלי למטה. ועוד משיכה. אני מסתכל.
ומחזיר מבט אליה. יש גמד מתחת לשולחן אני אומר. גמד אמיתי. שוב
משיכה במכנסיים. אני מסתכל. תעלה תעלה אותי למעלה אומר הגמד.
אני מעלה אותו.
הוא מתיישב  על השולחן. אז היא היפה, הוא אומר.כן אני אומר.
אני אוהב אותה. אותה אתה רוצה הוא שואל אותי. אמרתי לו שעכשיו
אני די בטוח שאני רוצה אבל קודם לא הייתי סגור על עצמי. הוא
אומר לי אני יודע. ידעתי שהוא יודע. טוב הוא אומר הייתי חייב
לראות על מה אתה מדבר. אני מבין עניתי. היא כול כך יפה. אני
רוצה אותה חזרה אלי. אני בטוח בזה. הגמד מסתכל עלי. מסתכל
עליה. שוב עלי. אני מסתכל עליו. הוא עלי. הוא לא יפה. ואז קורץ
לי. אני מבין את הקריצה. ומסתכל עליה. היא עלי. היא כול כך
יפה. העיניים שלה משגעות אותי. הגמד מסתכל עליה. אני עליו.
אקדח נשלף. התחלתי ללכת לכיוון היציאה. המלצרית צועקת עלי שזה
לא יפה ככה להקיא במסעדה ושאני ישאיר טיפ שמן. בסדר עניתי.
ויצאתי החוצה. האור סינוור אותי. היא כל כך יפה. אני אוהב
אותה.