|
אין שום צורך לקום לברוח
גם לא לבוא ולשאול מה הלאה?
זו תחושה אמיתית ותמציתית
של אושר מרוכז
רק השקט עומד ביננו
מצמוץ חטוף והקרח נשבר
מבט גדול חייכני
מתחלף ביננו
נאמר רק בשפתנו
כמה צעדים קלילים
צחוק מתגלגל עד שמיים
לא מילה ועוד שתיים
רק אנחנו בינתיים
ים עולה מציף
את שנינו מסקרן מעיף
למחוז מרוחק
שנמצא במרחק מבט
ומה יהיה מחר? או מחרתיים?
מתי ואם בכלל תהיו שניים?
זה בי לא מהדהד
תחושה עמוקה בפנים
שנינו נעים בצלילים קטנים |
|
|
כששאלתי את אמא
שלי למה הייתה
שואה היא ביקשה
ממני שאני אתן
לה עיפרון, נתתי
לה היא שברה
אותו ואז ביקשה
את כל החבילה,
נתתי לה אותה
והיא ניסתה
לשבור אותה ולא
הצליחה ואז
אמרה:
אתה רואה, יהודי
אחד קל לשבור
אבל הרבה יהודים
יחד זה קשה.
אבל אמא בשואה
נרצחו הרבה
יהודים,
היא שתקה לקחה
מסור וניסרה את
העפרונות.
אתה צודק היא
אמרה לי וחזרה
לג'ויינט.
יאשה מתחיל
להבין את השואה,
הגראס
והסלוגנין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.