אני יושב וחושב,
איך הדבר הכי מדהים שקרה לי בחיים התמוגג, התפוגג.
איך קורה שהבחורה שבה כ"כ התאהבתי ואהבתי,
הופכת להיות מישהי אחרת לגמרי.

מנסה להבין אם זה אני, היא, המצב, המדינה, הגורל, התת מודע,
השלב הזה בחיים...
אבל מה שאני מקבל בתשובה זו שתיקה. שתיקה חונקת.

קשה לי אפילו לכתוב את זה, איך אישה שהיתה הכי רגישה, מרגישה,
פתוחה, מתחשבת, "מכורה", משקיעה והכי מדהימה (למרות שהיא לא
אוהבת את המילה), שהוציאה ממני כ"כ הרבה דברים וגרמה לי להיות
הכי טבעי, הכי אמיתי...
הופכת לאדם קר, מנוכר, כ"כ לא ברורה, שקועה בעצמה, וגורמת לך
להרגיש לא שייך לצידה.

אז היום זה נגמר...
באופן בלתי מעורער
הייתי חייב לומר "let go"

למרות שבלב זה עדיין לא מתיישב,
ואני יודע שגם מאחורי החזה שלה שאני אוהב, יש פינה של כאב.

וחבל - כי הקשר הזה היה קרוב למושלם,
אבל כנראה שזה הגורל,
הרי החיים הם גלגל.

אז היי שלום ודרך צלחה,
איך אנחנו אומרים - נשמתי התאומה,
(ונפגש בגלגול הבא).