אישה הזויה,
רגליה בתוך דליים,
שניים נפרדים,
רגליה רחוקות.
במחסן ישן ופרוץ,
אבוד ונטוש,
שפעם היה בונקר של ההגנה,
בימים של קום המדינה.
עת נלחמו על קיום.
ימים של עבר שרומם.
היא משתכשכת בעלים יבשים.
האש דולקת בפנים.
אור הניאון ממעל,
היום ואתמול היו לאחד,
פעם ואז,
במקלט אחד.
לבושה שחור,
טובלת ידיה במימי הדלי,
נעה באיטיות -
עושה אומנות,
מייצרת תרבות.
היכן שהייתה מלחמה.