הגיע העת לצאת למסע,
להשאיר את הכל מאחור.
לפתוח הדלת, לשאת התרמיל,
ולצאת אל החוץ, שטוף האור.

ההתחלה היא קשה, המסע הוא ארוך,
היער סבוך ואפל,
הלילה יורד על הבן האובד
התן בחוץ, מיילל.

ובינות ערוגות הירק,
בין יובלים ועינות,
הרוח שוחק ובמדורת האהבה עולז.
ושקיעות אדומות וזריחות זהובות
וניצן שנבל ומת.

על הר אש גבוה יושב לו השד
מקפיא הכל במבט,
ובתוך מערה מלאת ערפילים
חי גמד ובעופל צועד.
על נערה, מפני הדרקון,
בחרב יוקדת שומר,
יורה אחד ואין-ספור מלקושים,
לעולם לא יהיה לה אחר.

השחר מניץ על הנער השב
מן המדבר הגדול, הרחב.
אבק דרכים בשערו,
ריח בשמים בבגדו
סימני הרפתקאת חייו.

רטוב מן הטל ותרמילו עתה קל,
נכנס דרך שער ביתו הרחב,
סגר את הדלת,
הניח התרמיל,
הוא שוב בבית הוריו.