השמש זרחה על פניי בעודי מחכה לשינוי המיוחל
אבל כשבא השינוי הוא חמק ממני והלב נעשה כבד
טובע בצער, זרוק בפינה ונזכר...
אמרת שאת רוצה לנסות
ושאת לא יכולה כבר לחכות
ועכשיו
עם צריבה בעיניים וחור בנשמה
מרגיש מלא בריקנות ולא יכול שלא לתהות למה
כל שיר שלי מתחיל אותו הדבר
כל משפט שלי מתחיל אותו הדבר
כל מחשבה שלי מתחילה אותו הדבר

ומחר
מחר כנראה אבין
אבין שכל מה שקרה לא היה יכול לקרות בשום דרך אחרת גם אם הייתי
ממש רוצה.
הייתי ונשארתי קורבן של יצר הכתיבה שלי.