חלום קטן
שוב מתגשם מול עיניי,
ונתתי  לחלום את נשימותיי
והוא לא השיב מאומה.
גם לא רוח,
וליבי נשבר, נגמר, אבל  על מה?
כי דמותך
נשקפת מעיניי,
ציירתי שפתיך עם המכחול שלך,
ועתה דבר לא נותר.
בפי מילים שלא נשמעות
רק הרחוב הזה הקר,
ותמונה על הקיר הלבן
יותר מזה לא נשאר.
דמעותיי איש לא חש בכאבן.
ועתה כאשר עיניי יבשות מדמעות
יוצאת אני פורשת כנפים,
בשדות זרים יוצאת אני לרעות
ושעון  החול שבליבי עוצר,
גרגר גרגר,
אתה לא מוותר,
אותם מפזר
על פצעיי,
דיי!