אני מתמוטטת ואף-אחד לא באמת רואה, לאף-אחד לא אכפת.
ולא, אני לא מאשימה.
אנשים חיים את החיים שלהם, יש להם את הבעיות שלהם והשמחות שלהם
וככה זה צריך להיות.
כשאתה שמח, אתה צריך להמשיך להיות שמח, ולא להרגיש רע כי
למישהו אחר רע. תמיד מישהו אחר מרגיש רע, ואז אתה לעולם לא
תהיה שמח.
כשאתה מרגיש רע זאת הבעיה שלך ולא של אף-אחד אחר. אתה צריך
להתמודד עם זה לבד. אף-אחד אחר לא יכול באמת לעזור. רק אתה. גם
אם מישהו אחר ישפר לך את מצב-הרוח, זה רק עיניין זמני, בשלב
כלשהו שוב תפול. בסוף תבין שאתה לבד.
פה בדיוק מתחילה הבעיה שלי. עדיין לא מצאתי את הדרך לעזור
לעצמי. לכן, אחרי כל חיוך- באה הנפילה, וכל נפילה הופכת להיות
יותר קשה. אין לי מושג אם הדיכאון הזה יעבור- ואז אני אחזור
להיות שמחה, כמו שפעם הייתי, או שהוא ינצח ,ואני אתמוטט
סופית.
אני לא יודעת ואין לי פתרון
אז בינתיים אני אלך עכשיו לישון
עד לפעם הבאה...