הגר גבאי / לפני התור שלי |
עם דמעות או בלי.
אולי הוא שוב ירצה אותי
עם או נגד רצוני.
תל אביב בגשם תמיד מתחדשת
וכל פרט בה פורח מחדש:
העצים, העלים, הפרחים, האנשים
והאהבה.
מתחת לבניין האופרה אנשים מנגנים
אפילו להם יש עדיין מוסיקה,
גם בהם יש עדיין תשוקה.
הלוואי ששוב ירד גשם
כי יש לי הרגשה שעכשיו תורי,
אבל בינתיים יש רק רוח ועננים
וטפטופי הכינור ממשיכים לנגן בראשי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|