|
הייתי עבד-חרוזים-כפייתי
אהבתי אותם ותמיד היו הם איתי;
כאשר חסר לי חרוז אצתי לירקן וקניתי תפוז;
או שאמצתי לי כלב שינבח במטבח;
הגיע היום בו אמרתי "די!
המנהג הדביל לא יוביל את חיי";
ועכשיו - לשווא תחפשו אצלי חרוז.
ואם כך אסיים רבותיי בטרם אלקח לאשפוז.
|
|
|
מכירים את הקטע
ההוא, שבו אתם
עובדים על מישהו
ושוכחים לספר לו
בסוף שהכל היה
סתם בדיחה? לפני
5000 שנה אחד
עבד על חבר שלו
שיש למעלה אחד
בשם אלוהים, ולך
תדע, יצא מזה
ספר...
אחד שלא
קונה את
הסיפורים של
הקופירייטר של
אלוהים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.