|
הייתי עבד-חרוזים-כפייתי
אהבתי אותם ותמיד היו הם איתי;
כאשר חסר לי חרוז אצתי לירקן וקניתי תפוז;
או שאמצתי לי כלב שינבח במטבח;
הגיע היום בו אמרתי "די!
המנהג הדביל לא יוביל את חיי";
ועכשיו - לשווא תחפשו אצלי חרוז.
ואם כך אסיים רבותיי בטרם אלקח לאשפוז.
|
|
|
"תפסיק עם זה!
דיי! אתה רק
פוגע בי! תמיד
שאני רוצה מישהי
או קצת להנות
אתה תמיד בא
ומפריע לי, מילא
היית אומר משהו,
אבל אתה שותק כל
הזמן! מה אני
אשם? אני רוצה
רק להצליח פעם
אחת!!"
אחד בשיחה עם
הזין שלו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.