|
הייתי עבד-חרוזים-כפייתי
אהבתי אותם ותמיד היו הם איתי;
כאשר חסר לי חרוז אצתי לירקן וקניתי תפוז;
או שאמצתי לי כלב שינבח במטבח;
הגיע היום בו אמרתי "די!
המנהג הדביל לא יוביל את חיי";
ועכשיו - לשווא תחפשו אצלי חרוז.
ואם כך אסיים רבותיי בטרם אלקח לאשפוז.
|
|
|
איבדתי ת'חברים,
ת'משפחה,
ת'עבודה, לא
עניין אותי
כלום. ירדתי
במשקל, בקושי
ישנתי בלילה.
עניין אותי רק
דבר אחד.
אחת בפגישה של
"מכורים
אנונימיים
לסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.