|
הייתי עבד-חרוזים-כפייתי
אהבתי אותם ותמיד היו הם איתי;
כאשר חסר לי חרוז אצתי לירקן וקניתי תפוז;
או שאמצתי לי כלב שינבח במטבח;
הגיע היום בו אמרתי "די!
המנהג הדביל לא יוביל את חיי";
ועכשיו - לשווא תחפשו אצלי חרוז.
ואם כך אסיים רבותיי בטרם אלקח לאשפוז.
|
|
|
בחיים לא משנה
אם יש לך מלא
כסף, המון
חברים, וכולם
אוהבים אותך.
בחיים לא משנה
כמה קראו את
יצירותיך, ואם
נהיית מפורסם.
רק במוות
כל זה משנה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.