הבל וייס / רוח |
כשכבה כבר האור,
היא באה בשקט
היישר מהכפור,
רק רחשושים קלים
תזוזה עדינה בדלת,
והנה היא כבר בחדרך
ואתה שוכב, פוחד-נרעד,
מרגיש שעוד רגע...
היא לוחשת לך באוזן את שמך,
ואז ממש
לפני שאתה כבר נכנע,
נותן לה לעשות בך כרצונה,
אתה גובר על יצרך
שואב ממנה כוח
ופונה למגירה
יודע שעוד לילה יחלוף בלי שינה.
אך לבסוף, הנה היא, מולך עכשיו,
נפתלת, מתחמקת, עודנה בהתהוותה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|