הייתי כותב שירה,
על דומם ועל צומח,
על שקט ועל צורח,
ליד נהרות של שלווה
כתבתי שירים על אהבה
ותאווה
בחום הלילה.
ועל אפלה.
ועכשיו מרגיש כמו מוות,
המים מציפים,
מטביעים את הריאות.

הייתי כותב שירה,
על מצבות מגולמדות
שרק בגשם נרטבות
אך שום דמעה לא תצלק אותן
שום זכרון לא יוותר מהן
אף אחד לא שם פרחים.
ועכשיו מרגיש כמוהן,
הקרקע מעליי,
חונק לי בגרון.

הייתי כותב שירה,
על כאב ועל צער,
על שכול ועל אובדן,
אבל זה היה כל כך מזמן,
ואני לא כותב שירה היום כבר,
כמובן.
ולמרות שאיני חושק במוות,
משהו בתוכי בוכה,
חושב על סוף.