עופרה עמרם / ריחוק |
והייתה נראית היא עצובה ואיננה.
מרוחקת, בלתי ניתנת למגע.
עינה מזוגגות ושפתיה חתומות,
כאילו נעתקו המילים
ולא תוכל היא לדבר עוד,
רק לבהות ולתהות.
ואנוכי כה רציתי שתביט בי.
שאוכל ולו לרגע ללכוד את מבטה,
ולהושיעה.
אך כנראה שאף אני שקוף לה
ובלתי ניתן למגע,
כי היא פשוט נעמדה לה
והלכה - דרכי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|