היחידה שראתה,
היחידה שהבחינה באמת,
היחידה שגילתה שאני בעצם לא חי,
אלא חי-מת.

היחידה שלא חששה,
היחידה שלא נטשה,
למרות ההפגזות מצדי,
היחידה שלא נשברה.

היחידה שנמצאת תמיד שם,
בגשם ובקור,
בחושך ובכפור, גם במתח
ובשחור משחור.

היחידה שהיתה לה מספיק רגישות להבין.
היחידה שהיתה מסוגלת לספוג גם עלבון צורב
ולחיות עם זה,
אמנם לא לחיות עם זה טוב, אך להמשיך!!!

כי כל השאר עסוקים במלחמות אגו,
כל השאר עסוקים במאבקי כוחות,
מלחמות התשה,
מלחמות ללא תועלת וללא תוחלת חיים עבורי.