אני מרגישה שהחיים בוגדים בי. שהזמן בוגד בי. אני נעלבת
משניהם.
כאילו כל מה שבניתי מתפרק מולי ואין דבר שאני יכולה לעשות
הלב מפוצץ וריק בו זמנית, מיואש ממני
אני אוכלת סושי בג'יפ של חצי מיליון שקל ואתה לא שם
אני מעשנת שתי סיגריות על ספסל באלנבי ואתה לא שם
אני עוצמת עיניים ושואפת את הכאילו חום אלי
ואתה...
כל ה"באה לכאן הרבה?" ו"מישהו יושב פה?"
הם לא רבע ממך, אפילו לא דומה.
והכל
בריח וניל
זה חולה זה חולה זה חולה
אבל אין לי ברירה
אלא |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.