היום
שלפתי שקית מעופשת מהארון,
קורות חיים שלמים על מאחורה של קבלות,
פתקים משורבטים
כשהנפש לא יכלה להתאפק ולפתע התפשטה לה באמצע בית קפה,
באמצע הרחוב, באמצע החדר שלך.
ניסיתי להפריד משפטים ארוכים למילים,
א ו ת י ו ת ,
להבין איך
טווית לי קווי חיים, עת ליטפת לי את הידיים.
ובחנתי צלקות, נקודות חן,
קמטים חדשים על הנפש הערומה והרועדת.
אינני מבינה איך המצולקת שומרת ככה פתקים,
ומאבדת אהבה
? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.