אני לא נוהג לכתוב מכתבים, מה גם שאני לא בטוח שאת תקראי את זה
בכלל. המכתב הזה הוא יותר בשבילי, כי למרות שכל האנשים פה ממש
נחמדים, וביניהם יש לי חברים קרובים מאוד, אני לא מוצא את עצמי
נפתח אליהם ומספר להם את כל מה שאני חושב עליו. עכשיו די מאוחר
ואני נמצא ב"כיתות שקט", אלו למעשה כיתות שבהן אנחנו מתרגלים
את החומר שלמדנו באוניברסיטה במהלך היום. כמו שאת מבינה אני לא
לומד, זה בגלל שהראש שלי עסוק מספיק מבלי שאני אוסיף עליו את
הלימודים. הזמן שאני חושב בו הכי הרבה זה בשמירות, כשאני שומר
אני מהלך לי ממקום אחד למשנהו מבלי לעשות משהו תכליתי כי אנחנו
בבסיס מוגן באמצע הארץ, אז יש המון זמן לחשוב. המחשבות שלי
מתרכזות בעיקר בשבת שאני אגיע לבית (או אשאר בבסיס, זה תלוי
מתי), במשפחה שלי, בהמשך הקורס... ובך. אני בטוח שכל שאר
הנושאים לא בדיוק מעניינים אותך מעבר לרמה הבסיסית, אז אני
אספר לך מה אני חושב עליך. כל תהליך החשיבה עצמו התחיל משהו
כמו שבוע לאחר הגיוס שלי. התקופה הנוכחית הרבה יותר טובה,
מהבחינה שאני יכול לחשוב על המון דברים בהעמקה, מבלי שיותר מדי
גורמים חיצוניים יפריעו לי בבת אחת. כשאני מתחיל לחשוב עליך
אני למעשה נזכר בשני מצבים כלליים, כשאנחנו היינו ביחד ומאז
שניפרדנו. כשאני חושב על התקופה שהיינו ביחד, אני הכי אוהב
לחשוב על התקופה שבה הקשר שלנו הפך ל"ברור מאליו". לא שבאמת
התייחסתי אליו ככה, אלא שהייתה נחמה גדולה מאוד בשגרה שביססנו
לעצמנו. אל תיעלבי, אבל אני משווה אותך לנשים אחרות. אבל אני
תמיד מגיע לאותה מסקנה - להיות איתך זה אחד הדברים הכי טובים
שקרו לי בחיים. כדי שלא תהיי מבולבלת, אני גם הגעתי למסקנות על
עצמי. הבנתי שאני לא יודע מה אני רוצה מעצמי רוב הזמן, שנמאס
לי מהר מאוד ממצבים של שיגרה למרות שאני אוהב אותם, ושאני
כנראה לא מספיק טוב בשבילך. את לא אמרת את זה לרגע, אבל אני
באמת מאמין שמגיע לך יותר טוב. אני לא מאשים אף אחד בנוגע למצב
שבו אנחנו נמצאים, חוץ מעצמי.
למעשה מה שאני מנסה להגיד כאן במשך דף שלם זה שאני עדיין אוהב
אותך. בבקשה אל תאשימי אותי שאני מסבך דברים, כי אני בעצמי עוד
לא בטוח שאני עושה את הדבר הנכון בלרשום את זה. כדי להיות
מציאותי, אני לא מבקש שנחזור להיות ביחד, כי אני רואה אותך
שמחה ושטוב לך, וזה גורם לי להעלות חיוך בלב. אני גם לא אוהב
להיות מציאותי רוב הזמן (בטח שמת לב), שזו הסיבה העיקרית שאני
ממשיך לחשוב על זה. אני לא חושב שזה צודק במיוחד לספר לך
עכשיו, אבל אני מאמין שאם המצב היה הפוך אני הייתי רוצה לדעת.
בקשר לכל מה שקורה בינינו מכאן והלאה, אין לי מושג...
אני משער שעכשיו את יודעת מה משאיר אותי ער הרבה זמן, ומעבר
לזה יש לי פה המון תמונות מהבית, גם את מופיעה בהן. אני חושב
עליך כל יום בייחוד כשקשה לי, וזה עושה לי טוב...
אם את רוצה את השורה התחתונה אז מבלי ללכת מסביב לפואנטה ומבלי
רמזים ניסתרים: אני עדיין אוהב אותך, אני מאוד מתגעגע אליך,
אני ממש לא רוצה לפגוע בך שוב ואני שמח שטוב לך...
שלום...
(בסיס חצרים - נדודי שינה, אוג' 03) |
