זרה לי את
ואכירך שעה ויום
זרה לי את
אור צל דקה ויממה.
צעד לקראתך מטביע
חדש כמו לא היה
יד אוחזת זר לה
וניצוץ עיניים לא מוכר.
זרה לי את
ואשוב אליך שעה ויום
זרה לי את
כולך שלי ולי אינך שייכת.
חיבוק בזרועות תמנון
ליטוף ביד אוהבת
נשיקה ממיסת זרות
ועדין חדשה את לי.
ושאינך נוכחת מולי
כשאת נסתרת רחוקה
ושאינך שיכת לאחר או לי
זרה את לי זרה לי את.
אחות קראו לך
הבטתי מהצד
אצילת גו אשת הנעורים
ריחך משכר חושיי שנים.
חלפו שנות אור
חורפי קור וחמימות
עברו יממות פעמוני מחוגים
ועדיין זרה לי את זרה את לי.
אולי המרחק הקרוב המדהים
הקול המוזר העיניים הקרועות
אולי התפתלויות הגוף תירוצי הראש
הכל כמו אומר הייתכן זרה היא לך?
ותשובה לא כתובה
רמז לא נותר
זרה בבואך
וזרה בצאתך.
ורק בזמן במקום שבאמצע
ברגעים בהם לי את אני לך
במקומות בהם לא חושבים
הנך קרובה לי קרובה אלי לעולמים. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.