[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דימה חריטונוב
/
קופסה לבנה

פרק 1. קופסה לבנה




מעצבן אותי לשמוע את האנשים נותנים ביקורת שגויה. ביקורת על פי
האינטרסים שלהם ועל פי תשוקתם. ביקורת שהיא אינדיווידואלית
ומכוונת לסיפוק אישי בלבד. מהי הביקורת הזאת ?
דוגמה פשוטה. שלושה חברים וידידתם חזרו מהמסיבה. חברה בני
עשרים ואחד הגיעו הביתה ושאלו אותם: "איך היה ?"
בחור א', אלכס, סיפר להוריו שהיה משעמם וחלק מהמסיבה בכלל
בילה בחוץ.
בחור ב', בוריס, סיפר לחבריו שהוא לא נהנה והמקום וזה לא
שווה את הכסף. הוא לא סיפר להם איפה הוא מצא את עצמו יום
למחרת.
בחור ג', ג'ורג' התלהב מהמסיבה וכנראה יבקר במועדון שוב.
ידידתם ד', דנה, חזרה הביתה ולא סיפרה להוריה כלום. הם אפילו
לא ידעו שהיא הלכה למסיבה. אבל בתוכה הרגישה שהיא הולכת לחזור
למסיבה הזאת שוב.
אז מה קרה שם בדיוק? חשוב להבין מאיזה מצב כל אחד מהמשתתפים
מתחיל את המסיבה. כשאני אומר "מצב" אני מתכוון למצב ברגשי של
כל אדם.




אלכס

אלכס נפרד מחברתו לפני שבועיים. הוא די סובל ומתגעגע, יש מצב
שהוא יחזור אליה אבל בסיפורינו זה לא ממש משנה. בכל מקרה,
במסיבה הזאת הוא רואה התחלה חדשה, סיכוי להכיר מישהי, להרגיש
מחדש את ההתלהבות של ההתחלה.
ומה קורה לו שם? הוא מגיע למסיבה יחד עם חבריו ועם ידידתם דנה.
במשך המסיבה הוא רואה מישהי שנורא דומה לחברתו לשעבר ומתחיל
לרקוד איתה. להיצמד אליה. הוא מרגיש חי, מרגיש את הדם זורם לו
בגוף, חוטף זקפה קטנה עש הם נצמדים בריקודים. למזלו היא לא
מתנגדת. הוא מרגיש שהיא אפילו די בעד.
ההרגשה הטובה שהוא מרגיש נגרמת ממספר גורמים:
גורם א - הוא מרגיש שהוא רוקד עם חברה שלו, היא מזכירה לו
אותה. בעצם הוא רוקד עם בן אדם זר לחלוטין אשר מבחינה חיצונית,
תנועות גוף, חיוך, תווי פנים, משלה אותו. גורם ב' - בעצם תוצאה
של גורם א'. המסיבה עלתה על ציפיותיו. הוא חיפש אותה כאן.
ברגעים האלה בדיוק שהוא רוקד הוא מסופק.
אבל זה לא סוף הסיפור, ה"שיא" התקרב לקראת אמצע המסיבה. הוא
הזמין אותה לסלוו (ריקוד איטי) ואז הוא הביט לה בעיניים, בפנים
בתוכו הוא יכל להגיד הכל: "התגעגעתי אליך", "את חסרה לי"
וכמובן: "אני אוהב אותך". לאחר שהוא אמר את זה לעצמו (בשקט או
במחשבותיו) הוא ניסה לנשק אותה וכמו בסרטים השפתיים של שניהם
התחברו ונולדה לה נשיקה.
הם לא דיברו לפני הנשיקה ולא אחרי הנשיקה. זה משך אותו עוד
יותר לתוך האשליה. הוא שכח שהגיע עם חבריו, הוא שכח שהוא נמצא
במסיבה. הנשיקה הובילה אותו ללילות עם חברתו לשעבר. התמונות
המתחלפות בראשו החלו לרוץ. המוזיקה במועדון לא הצליחה לחלח
לאוזניו כי הן היו סתומות, כמו מחשבותיו. לאלכס הייתה רק מטרה
אחת.
הוא לקח אותה לשירותים של מועדון הכניס אותה לתא והמשיך
להתמזמז בעודו נוגע בה כמו שנגע בחברתו לשעבר. הוא לא חש ממנה
שום התנגדות, להפך היא לחצה לו על האיבר ומיהרה להוריד ממנו את
המכנס. האיבר שלו היה גדול וזקוף, כבר שבועיים הוא לא קיים
יחסי-מין עם אף אחת, אפילו לא עם עצמו.
הוא הביט בה, בעיניה הוא זיהה את הנערה אותה אהב שלוש שנים.
אלכס לא ידע איך זה להיות ללא חברה שלו. שבועיים אלה היו כל כך
קשים בשבילו הן מבחינה נפשית והן מבחינה מינית. הוא אהב להרגיש
אותה לידו, לשלוט בה, להקשיב לה ולקבל את אהבתה. הגשר שנבנה
במשך שלוש שנים התמוטט, נשבר על ידי אלכס אבל הוא היה מודע
שהוא יהיה כזה חסר אונים ללא חברתו. לא בטוח שהוא אהב אותה
אחרי שלוש שנים, אפשר להניח שהוא אהב להיות מסופק. ועכשיו לא
היה אף אחד שסיפקה לו את צרכיו.
בשירותים המסריחים של המועדון, היכן שמשתינים ומקיאים, הוא חדר
אליה וסגר את עיניו. הוא חייך, גנח, צעק, זז, דחף ללא כל
אכפתיות ודאגה לבת זוגו לתא. כך היו גם היחסים שלהם והוא אף
פעם לא הבין למה היא כבר לא מרגישה את מה שהרגישה מתחילת
הקשר.
אם היו מסתכלים מהצד היה אפשר לראות את אלכס "דופק אותה חזק".
מצטער שאני משתמש במילים כה גסות אבל זאת האמת. היא נדפקה.
אלכס הוציא את הכעס, זעם, עצבים ואת אהבתו בצורה כזאת שהוא דפק
אותה מול הקיר בשירותים כשהסירחון שוהה באוויר. היא גנחה, מכיף
או מכאב? לא ידוע. זה גם לא משנה כי היא דמות תפלה.
הוא הוכיח לעצמו מחדש שהוא שולט עליה. כשגמר היא התיישבה על
רצפה מטפטפת. שוב מצטער על התיאור אבל חשוב להבין את פשר
העניין. היא יצאה מהתא והוא אחריה. הרגשת סיפוק כזאת כבר לא
הרגיש יותר משנה. כשהיה בקשר היא אף-פעם לא נתנה לו לדפוק
אותה. ועכשיו הוא סוף סוף הרגיש את זה.
הוא ישב על הבר שתה משקה והרגיש שהוא צריך עוד. הוא הרגיש שהוא
צריך לשלם על הסיפוק שקיבל. הוא רצה לעשות אותה מאושרת. הוא
הרגיש אשם, אולי בגם שנא את עצמו.
הוא ירד מהבר והלך לחפש אותה ברחבה. היה קשה למצוא אבל בסופו
של דבר מצא אותה רוקדת בפינה הרחוקה. כשהוא התקרב אליה הוא ראה
אותה מתמזמזת עם בחור אחר. בנקודה הזאת ההשליה שלו הסתיימה.
בום ! ברגע אחד הוא שוב היה במסיבה עם מוזיקה רועשת כשהמון
דוחפים וקופצים מסביבו. והבחורה... היא באמת הייתה דומה מעט
לחברו שלו אבל היא הייתה שונה ממנה. אלכס היה השלישי ששכב איתה
באותו הערב. וכנראה שהמספר היה רק עולה ועולה.
הוא יצא לנשום אוויר, הקיא וחיכה שעתיים עד שחבריו יסיימו את
החגיגה.




בוריס

בוריס לא ביקר הרבה במועדונים, הוא היה אחד שאהב לבלות את הזמן
בבית, מול טלוויזיה, מחשב, משחקי חברה, עם הורים, אולי טיול
נחמד וכו'. מועדון בשבילו הייתה אטרקציה חדשה. נכון אולי בגיל
עשרים ואחת זה נראה די מוזר שהבחור אף פעם לא בילה במועדון אבל
הוא לא הרגיש עם זה רע בכלל.
כשהוא נכנס למועדון הרגיש שהחבר'ה מתפצלים והוא נשאר לבד עם
דנה. גם היא לא נשארה איתו להרבה זמן ונעלמה לתוך ההון. מה
שנשאר לו לעשות זה להיצמד לבר וכך הוא עשה.
בדרך כלל הוא לא שתה הרבה, כלומר הוא יכל לשתות כוס אחת של
וודקה הוא בקבוק בירה אבל לא יותר מזה. היום... הוא החליט
לנסות את כל המשקאות החריפים שהיו בפאב. הרצון לא הגיע משום
מקום, הוא הרגיש די בודד בצד, הוא רצה להשתלב בהון המשתגע
לצלילי הטראנס-האוס.
הברמן התחיל להביא לו משקאות, שוט אחר שוט, בוריס התחיל להרגיש
קצת סחרחורת. מעניין, חשב לעצמו. זאת הרי הייתה חוויה חדשה
בשבילו. ברגע זה ממש הוא מגלה על עצמו דברים חדשים. וכעט אחרי
12 שוטים הוא יורד מהבר ומתנודד כמו שיכור גמור. הוא מנסה
להחזיק באיזה עמוד כדי לא ליפול.
אחרי חצי שעה של סחרחורת, הוא עדיין לא מקיא, הוא יודע שאם
יקיא ירגיש לא טוב, ההשפעה תעבור. הוא לא רוצה את זה. הוא מבין
שאולי הגזים לפעם ראשונה אבל עדיין רוצה להשתלב. שימו לב לרצון
העז שנוצר בו באותו הרגע שעמד בצד והביט על כולם "נהנים".
ההשפעה האלכוהולית לא נעלמת אבל הסחרחורת כן. וכך הוא הולך
לרקוד. לרקוד... הוא לא יודע. חוש שמיעה?, אולי. קצב?, ממש לא.
אז הוא עושה מעצמו צחוק ברחבת הריקודים. לא נורא. לפחות הוא
נהנה. אחת מהבחורות שמה לב אליו וחושבת שהוא חמוד. אחרי שעתיים
של ריקוד רצוף הוא זז להשתין ופוגש ביציאה מהשירותים את הבחורה
שנדלקה עליו. הוא מרגיש הרבה יותר טוב עכשיו, חלק מהאלכוהול
יצא לא מהקיבה.
היא מדברת איתו והם יוצאים החוצה. שם הם מתמזמזים בעמידה ואז
מוצאים פינה חשוכה. היא מוציאה מהכיס שקית קטנה וניירות. בוריס
חושב שאם כבר מנסים אז מנסים עד הסוף. הם מעשנים את החומר שלה
ובוריס מרגיש הקלה, ריחוף, סחרחורת נעימה ופניו מתמלאים חיוך.
היא ממשיכה להתנשק איתו תחת ההשפעה ובוריס לא מתנגד.
לאחר חצי שעה הוא מאבד את ההכרה. ויום למחרת הוא מוצא את עצמו
בבית חולים עירוני. לא נראה לי שבוריס יבקר במקום בזמן הקרוב.




ג'ורג'

אז למה רק ג'ורג' נהנה מהמקום? הוא היחיד שחזר וסיפר שכנראה
יחזור לשם שוב. מה קרה איתו בדיוק ?
לפני המועדון אחת מהידידות שלו התקשרה אליו סיפרה לו משהו נורא
חשוב. זה נורא הלהיב אותו ואפילו הוסיף חשק קטן לבוא למועדון.
כבר לפני המסיבה הוא הרגיש שהיום יקרה משהו טוב, למרות שבחצי
השנה האחרונה הוא הרגיש כאילו הוא ביש מזל. הוא הגיע למועדון
עם החברה ולא נשאר איתם הרבה זמן. הוא חיפש את הידידה שלו ומצא
אותה רוקדת לבד, מחכה לו. הם רקדו יחד וג'ורג' לחץ עליה לספר
איפה אותה בחורה שדלוקה עליו. היא אמרה לו שהיא צריכה להגיע כל
רגע ובינתיים הם לא איבדו את הזמן. הם שתו משקאות, רקדו על
שולחנות, נצמדו בשירי ראפ ובגדול נהנו. רק הייתה בעיה אחת
שג'ורג' חיכה לבחורה שהיא הבטיחה שהיא תבוא. עיניו היו בורחות
לכיוונים שונים כדי לחפש את אותה אחת.
כבר שנתיים שלא הייתה לו חברה, הוא היה די נואש ומאוכזב מעצמו.
להתחיל עם בנות הוא לא אהב או אולי לא ידע. ולכן במסיבה הזאת
הוא רואה מין גלגל הצלה מהמים העמוקים שמושכים אותו לקרקעית.
לפתע ידידתו אומרת לו משהו נורא חשוב: "היא לא תגיע"
ג'ורג' לא מבין למה היא שיקרה לו אבל תוך זמן קצר הוא מבין שכל
זה היה כדי למשוך אותו למועדון כי הבחורה השניה זאת בעצם היא.
ג'ורג' די מבולבל, פוחד, ואווירת המועדון לא עוזרת לא במיוחד.
היא מנסה לנשק אותו אבל הוא מתנגד, יוצא מהמועדון רואה את
בוריס מתמזמז עם מישהי.
היא יצאה אחריו, מצטערת. למה? למה היא מצטערת? זה מה שהוא לא
מבין. לרגע הוא אהב את זה אבל זה עדיין לא מסתדר אצלו בראש.
הוא הרגיש טוב ורע, מוזר ונעים, חמים וקריר, הכל באותו הרגע.
הוא מסתכל עליה ומנשק אותה בחזרה.
כאן הסיפור של ג'ורג' נגמר. זה לא ממש משנה מה יקרה ביניהם או
לא כי עצם העניין שבמסיבה הזאת זה התחיל לג'ורג' יישארו
זיכרונות טובים מהמקום.




דנה

דנה היא הבחורה שלא מסוגלת להסתדר עם הוריה או הוריה לא
מסוגלים להסתדר איתה. כתוצאה מקונפליקט בבית היא לא מרגישה שיש
לה בסיס חזק כדי להישען עליו והיא מחפשת אותו במקומות אחרים.
את ה"בסיס" אפשר להקביל לטרמפולינה שמקפיצה אותך גבוהה. כן כן.
טרמפולינה. רק ממנה אתה תוכל להגיע למקומות ממש גבוהים. הבסיס
נותן לך כל כך הרבה דברים, כגון, ביטחון, שקט נפשי, משענת
בזמנים נוראים וכו'.
אני לא אדבר על הטרמפולינות שנקרעות כי זה קורה בימינו נורא
הרבה אלא על אותו פרק זמן שכל אדם צריך להשתמש בטרמפולינה הזאת
כדי להמריא.
דנה לא יודעת שהדבר הזה קיים בכלל. מיום היוולדה נראה לה
ששונאים אותה. המירמור נהפך לשגרה, היא נהפכה להיות פסימית כבר
בגיל ההתבגרות. עם הוריה היא לא יכולה לדבר על שום דבר, אולי
רק כשהיא צריכה כסף אז היא מתחילה לספר להם עד כמה רע לה. אני
לא אכנס מאיפה זה התחיל, מי אשם ומה אפשר לעשות בנידון. אני
רוצה שתבינו שהבחורה מסכנה וכל חייה עד היום היא השתמשה
במקפצות קטנות ולא בטרמפולינה ענקית.
למועדון היא הגיעה עם ציפייה שהיא תהנה מעט. מה זה ליהנות
בשבילה? לדפוק את הראש, להזדיין עם מישהו וללכת הביתה. היום
היא תקבל הרבה יותר מזה.
דנה בחורה מושכת דווקא בגלל המראה הזנותי והתנועות החושקות.
היא מראה את עצמה לכולם. חלק מהבנים אוהבים את זה, בעיקר
במועדון.
כשהיא נכנסה עמדה מספר דקות עם בוריס וחיפשה פרצופים מוכרים.
היא מנסה לזכור עם מי היא שוכבת אבל לפעמים בגלל המצב בו היא
נמצאת באמצע האקט לא מאפשר לה את זה.
הפעם המצב היה אחר. חמישה בנים רקדו סביבה במעגל. לא נתנו לו
לעזוב את המקום. כנראה שהם הכירו זה את זה. דנה לא זיהתה מהם
אף אחד. זה טוב היא חשבה לעצמה. אני תמיד אוהבת זין חדש.
אני כבר מצטער מראש על השפה שאני הולך להשתמש בה פשוט את דנה
לא ניתן לתאר במילים אחרות.
שעה שלמה היא רקדה ועברה אחד אחד ונצמדה אליו, נגעה בו ובעיקר
זרקה מבטים מגרים. אחר כך הם הקיפו אותה במעגל ואחד מהם שאל
אותה האם אכפת לה לצאת החוצה. היא לא התנגדה וכולם הלכו
למכונית של אחד מהחברה. שם זה התחיל. חמישה בחורים, כנראה
חברים, התחילו איתה.
זה לא היה אונס. היא לא התנגדה. הם פשוט זיינו אותה במכונית
(מצטער) כאילו שהיא הייתה שכורה. הם גמרו בתוכה בכל מקום אפשרי
אבל אותה זה לא סיפק. אחד מהם פלט, נימפומנית. דנה לא הייתה
נינפומניט היא פשוט חיפשה את עצמה ואת הטרמפולינה במקום הלא
נכון.
לאחר שני סיבובים של כל אחד הם זרקו אותה מהמכונית ועזבו את
המקום. אולי פחדו שהיא תתלונן עליהם או משהו.
דנה, בעודה נזרקת מהמכונית על האספלט ברחוב נטוש ליד מועדון,
קמה סידרה את החצאית שהחברה כמעט קרעו והלכה לכיוון המועדון.
היא הרגישה סיפוק וכיף לא נורמאלי. היא אהבה שמתייחסים אליה
כמו אל זונה. היא אהבה שיורקים עליה ככה. זאת הייתה התנסות
חדשה עם חמישה בחורים אבל מה שבטוח היא תנסה את זה עוד.

אני לא שופט את החברה על מעשיהם, אלה דוגמאות שיכולות להיראות
לחלק מאיתנו קיצוניות, לחלק מאיתנו שגרתיות. אני מדגיש שחייבים
להתייחס לדברים של האחרים בפרופורציה. אני בטוח שרוב האנשים
כששואלים אותם: "איך היה במועדון ?", לא היו מפרטים, "היה לי
כיף, כי חמישה בחורים דפקו אותי".
דבר ראשון אני תמיד זוכר שאנשים מדברים בצורה סובייקטיבית. זה
יכול להטעות, לשלול ממך דברים במיוחד כשאתה סומך על הדעה של
אותו בן אדם ועדיין, אני תומך רק בדבר אחד: לנסות בעצמך, לבדוק
את הקופסה הלבנה. לא להישען על הדעות שנובעות מהסיפוק של אנשים
אחרים. כמו בסיפור הזה:
תדמיינו בן אדם עומד בריק ומולו דלת לקופסה לבנה ענקית.
הוא נכנס לתוך הקופסה ודבר ראשון מחפש רק את הדברים שיספקו
אותו. הוא לא רואה את כל התמונה כלומר את מה שיש בקופסה, מה
שתלוי על הקירות, ממה עשוי הגג. מה זאת הקופסה הזאת? ממה היא
עשויה? את כל זה הוא מפספס. הוא מחפש את הדברים שיספקו אותו
וחוץ מהם הוא לא מצליח לראות שום דבר. צורך וסיפוק, זה כל מה
שהוא מכיר.
אנשים כאלה מגבילים את עצמם וגם את סביבתם. הרבה גורמים
מובילים למצב של "חיפוש אחרי הסיפוק".
דווקא ממה שאני ראיתי, אנשים שמתנהגים בצורת: "צורך וסיפוק" הם
אנשים שלא מודעים לסיפוק שלהם. הם אף פעם לא רגועים, אבל הכי
גרוע מכל הם כמו אותו בן אדם שבקופסה הלבנה כאשר "מעניין" שווה
ל"לספק". רק מה שהוא צריך, חייב. כל השאר כבר לא  מעניין -
מגרה -שווה. כל השאר לא בשבילו.
אם תכניסו מספר אנשים לקופסה הלבנה ותשאלו אותם מה בתוכה ?
תקבלו תשובות שונות לחלוטין. כל אחד יתמקד במה שיותר "קרוב לו
ללב", אולי מה שהוא מכיר או רוצה לגלות. מה שאומר שעד שלא
תיכנסו לקופסה הלבנה בעצמכם לעולם לא תבינו מה יש בתוכה.
     
פקחו את עיניכם... פתחו אותם חזק כדי שתצליחו להבחין בעובדה
שהקופסה הלבנה היא בעצם לא לבנה בכלל.

[ אשמח לקבל תגובות ]







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
משרד הבטחון
קובע כי ספיגת
כדורים מזיקה
לבריאות



זוזו לסטרי,
עתודאי ומשתמט
(יש לי פיצול
אישיות)


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/2/06 8:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דימה חריטונוב

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה