כמו שכולנו מכירים את המורות הן נותנות בלי סוף שיעורי בית.
אבל פעם, פעם זה לא היה ככה.
אז למה היום זה כך? כי יום אחד...
יום אחד לפני כמה מאות שנים התכנסו כל שרי החינוך של העולם
בהוואי, וחשבו כיצד יוכלו לענות את התלמידים עוד יותר. המורים
הגיעו למסקנה שכדאי להוסיף שעות, ניסו אך זה לא עבד.
לאחר מכן ניסו להוסיף שיעורי תנ"ך, זה עבד מעולה אבל למורים
הרעים זה לא הספיק.  הם ישבו וחשבו על פתרונות נוספים, ומצאו
את שיעורי הספורט אבל זה עדיין לא הספיק להם. הם אמרו: למה
שהתלמידים יעבדו רק בכתה? הם צריכים לעשות משהו חוץ ממחשב
טלויזיה... רגע אבל אלה עדיין לא הומצאו.
טוב. החליטו המורים לחכות עוד מספר מאות שנים עד שהומצאו המחשב
והטלויזיה, ואז התכנסו שנית והגיעו למסקנה ברורה: שעורי בית!
עדיין לא היה ברור מה זה בדיוק, אבל הם ידעו שזה העינוי הדרוש.
זה יהיה שילוב קטלני בין עינויים לתלמידים ופחות עבודה למורים.
כך הם  צריכים ללמד פחות, והתלמידים לומדים יותר.  עם השנים הם
למדו את הטכניקה הנכונה. והיום? היום השיעורים לוקחים שעה בכל
מקצוע.
לדעתי בדבר הזה הם צדקו. זה הדבר שהכי מענה את התלמידים. אבל
אותי? מי שואל אותי? לא ששעות נוספות, ספורט ותנ"ך, תנ"ך בכלל,
זה דברים שלא מענים אותנו. אבל פשוט שעורי בית זה
ה-ה' שלהם, המורים קלעו בול...
כן, כן, תאמינו או לא. זאת הסיבה שמורות נותנות שעורי בית.