שוב לא נותנת מנוח לאצבעותיי מלכתוב, משהו הזוי מתרחש בעולם.
"העולם חי! העולם חי!" הוא צעק ואני הנפתי ידי למולו בענטוז
מתעלעל.
דפי הספר שלי, שפתחתי לקרוא והורדתי את הסימניה ביודעין,
התבדרו ברוח ובלבלו את העמוד שהייתי בו.
סגרתי את הספר כמו דלת שטורקים ב"פאק" מהדהד בחוזקה.

שרימי, מי אתה? תגיד לי, מי החברים שלך? יש לך כאלה בכלל?
אתה נראה לי כמו אחד שהולך לעלות את כל המדרגות של עזריאלי,
לספור אותן בקול ובסוף לקפוץ, בלי חבל, מהקומה העליונה, ועוד
לצפות שתחכה לך טרמפולינה למטה.

שרימי הביט בי ושאל: "באיזה סרט את חיה?" ו"רדי מהכוכב שאת
נמצאת עליו".
אמרתי לו שטוב לי בו, טוב הרבה יותר מהכוכב שנקרא עולם ושהוא
חי בו.

אתה מבין איך אנשים הורסים את העולם? בונים בו גדרות, כבישים,
מה שנקרא "מתפתחים".
אבל אותי זה מצחיק וגם מעציב כי מה הם מנסים לעשות?
שוכחים את המהות. אמרת שהעולם חי אז נו, טוב, הוא חי בסרט, סרט
רע שסופו להיכחד ולהפוך לנקודה שחורה שגם אותה יאפרו לתוך
המאפרה של אלוהים.
אל תשכח שגם העולם שלך הוא איזה כוכב וסוג של סרט.
לא ראית את המופע של טרומן? זו המציאות. צא ממנה או כנס
לתוכה.
ואם תשאל אותי אני אציע לך להיפתח קמעה, לנסות לחשוב ולחיות את
החיים כפי שאתה רוצה ולא כפי שמכתיבים לך הסובבים.
"צא מן התיבה", לא אני אמרתי את זה. את זה אלוהים אמר.

"נתת לי פה חתיכת הרצאה, חתיכה מהממת שכמוך. את צריכה ללמוד
פילוסופיה או משהו כזה. את כזאת הזויה. חשבת להיות
היסטוריונית? עם שביל באמצע, או בצד, לבחירתך, לא קריטי. אני
מנסה לפצות אותך במילים משלי אך יוצאות לי שטויות."

למה זרקת לחלל: "העולם חי!"? מה גרם לך להיזכר? זה לא הדבר הכי
חשוב.
נשמה, תמשיך לנוח. נראה לי שהכוכב שבאת ממנו מדהים הרבה יותר
מהעולם שלנו. אתה יודע כמה זמן היית בתרדמת? אז תדע שהרבה זמן,
הרווחת כמה חודשים של שקט.
הספיקו בינתיים לממש את ההתנתקות, ועוד מעט יש שוב בחירות.
זו הארץ הכי שפויה בעולם, לא? מחליפים מנהיגים כמו גרביים ועם
כל מנהיג יורדים לתת רמה אחרת או עולים, תלוי בהסתכלות.
ספר לי, מה אתה זוכר?
"אני זוכר שישנתי ואז קמתי וזהו, בלוק. סתאאם... האמת? ריחפתי
בחלל מדהים בלי תחושת זמן, הגעגועים לשם בזמן הקצר שאני עם
עיניים פקוחות, כמה? יום או יומיים? הוא חזק יותר מכל הגעגוע
שלא חשתי כלפי האנשים שמקיפים אותי באהבה. זה אפילו בעצם מעבר
לאהבה."

יא שמן! גם נהנית וגם רזית? ואני כאן נלחמת על הגרמים במשקל.
אני והוא בוויכוח מתמיד!!!

תכל'ס זה די אידיאלי השינה המשובחת הזאת. אבל אני מאמינה שהיא
ניתנת לאנשים שאף פעם לא ישנו באמת.
שינה טובה אחרי יום של עשייה.
אני לא מקנאת בך. ניסית שאני אקנא, אני יודעת. אבל לא הלך...
אני מרוצה מעצמי ומהחיים שלי.
יש לי את החופש בתוך הכבלים המחייבים ואני נהנית מכל רגע
(משכנעת את עצמי).
אומרים שאם אומרים את הדברים בקול אז הם יתרחשו על ידי האמונה
בעצם.
אני מאמינה באמונה.
שרימי, אני חייבת לעוף. עבודה, עניינים... מה שלא התגעגעת אליו
בעצם.
תחשוב על זה, החיים.