[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ששת שצ
/
היווני

בשבילי השם היווני אומר הדייג, גרגו, דייג יוצא עדות יוון, היה
חבר ילדות ודייג ביפו. מקורה של משפחתו היה ברודוס, מעט מאוד
יהודים היו בקהילה זו, ועם  פלישת הגרמנים ליוון ברחו והותירו
שם את גרגו לחינוך בידי הכמרים, כך חונך גרגו למנהגי הנוצרים,
עד שנודע לו משומרת בית הכנסת הקשישה על יהדותו.

גרגו עלה בעליית הנוער והיה מה שנקרא אצל רבים "פושטק", הוא לא
ממש למד, היה מרדן, והיה מחבב גניבת אופנועים. די חששתי שאדרדר
יחד עמו ועם הכנופיה הזו של גנבי האופנועים ולכן לאט לאט
נפרדתי מהם.
שנים לא פגשתי בגרגו, הוא הלך לסיירת צנחנים ואני ליח' אחרת.
הוא  היה מבלה בשבתות ברכיבה פראית בחולות בת ים על הB.S.A  
שלו, ואני הייתי הולך לים לחפש צדפים ובעלי חיים, עולמות שונים
ונפרדים.
לעיתים הייתי פוגש בו עם האופנוע בעת שהיה מחליק לחוף, היינו
מחייכים ומברכים לשלום .
לימים שמעתי שגרגו השתחרר ופנה לענף הדייג ביפו, לא  ידעתי למה
ומדוע, אבל הרגשתי צורך עז לבקר שם בנמל ולראותו .

נמל יפו, שער ברזל חלוד וישן, חורבות בתים ישנים מטים לנפול
גרוטאות, סירות נחות מנוחתן עדן בין הבתים ובחצרות, ריח ים
חזק, ריח דגים כמובן, מעגן ומזח הסירות, מים משכשכים ומסעדות.
מרחוק זיהיתי אותו, עומד על המזח ופורק ומסדר את שלל הדגה, 2
ארגזים עם בורי, ארגז אחד של סרדינים, ארגז אחד של מוסר וארגז
אחד של תמנונים או דיונונים  אני לא מספיק מקצועי בכך, וקערה
ענקית של חסילונים ובצד מניח ארגז גומברי בקיצור שלל רב , הכל
מכוסה בקרח מוכן לסוחרי הדגים.

היי איש הוא מזהה אותי, מה אתה עושה כאן?

אהלן אני עונה לו, באתי לעשות סקר על המסעדות אתה יודע.

מה? אתה בעסקי מזון ומסעדות ?
חכה, נגמור עם הסוחרים נלך להרביץ ארוחה.

אני  עומד בצד ומתבונן בו ביווני, כמה השתנה התבגר ונעשה
רציני, הוא מתווכח עם הסוחרים ועושה עימם קומבינות, אם תקנה את
הבורי אמכור לך את הגומברי
ואם תקנה את הסרדינים אמכור לך את השרימפס.

יאללה איש בא נלך לאכול משהו ולשתות אוזו.

ניגשנו למסעדת דגים בנמל, הוא מזמין למנה ראשונה פירות ים
ומקבל צלחת בצורת צדף ובה קלמרי בשמן זית ושרימפס ים מטוגנים
ועוד דגימות שונות, ואני שאיני אוכל את אלו מזמין טארין
חצילים, שזה חציל מטוגן ופלפל קלוי ממולא בגבינת צאן שמנה.
אנחנו משיקים כוסיות אוזו,
לחיים איש הוא אומר לי כל הכבוד שבאת לנמל של יפו.
לחיים גרגו אני  אומר לו כל הכבוד חבר ודייג נהדר.
חה , דייג הוא אומר, היית צריך לראות שבוע שעבר  תפסתי דג חרב,
3 מטר אורך, ישר חטפו אותו  למסעדה היפנית , זה כסף טוב.

נו מה תזמין מנה  עיקרית?
צ'יפיורה אני אומר לו, דניס הוא אומר למלצר
ומה בשבילך שואל המלצר? אנטיאס הוא מבקש, אבל נענה בשלילה
נו תביא לי פרפרי ברבוניות שאלו ברבוניות פרוסות ללא העצמות
ומטוגנות בשמן לאחר השריה ברוטב מיוחד.
היידה לחיים איש הוא אומר ולוגם עוד אוזו.

שבוע הבא אתה בא אצלי בבית, תכיר רחליקה שלי ונאכל אוכל יווני
של פעם.

סמטאות יפו העתיקה, יללות כלבים משוטטים וחתולים מיוחמים, עשן
מוזר עולה מהבתים, מסביבם חצרות, גדרות ושערי ברזל גדולים
וסורגים.
אני הולך עם הפתק שכתוב עליו שם הרחוב והמספר אבל על הבתים
האלה אין מספרים, אני לא שואל אנשים, אולי מפחד, יפו  סיפורים
מוזרים, בסוף אני מוצא את הבית של גרגו ורחליקה, לא גדול ולא
קטן, כשנכנסתי מייד תפסו את מבטי המרצפות הצבעוניות היפות האלו
עם הרבועים הכתומים והצהובים אין כאלו בימנו, לא, לא קרמיקה ,
מרצפות, גם התקרה הגבוהה והתריסים עם פסי העץ האלכסוניים
והאבזמים,  משהו מהימים ההם שבית היה בית.
גם מבפנים וילונות לבנים צחורים, שטיח קיר יפה, ומה זה ? דג
כריש  מפוחלץ  על הקיר, דייג או לא דייג.
בוא איש תכיר את רחליקה, מושך אותי למטבח הקטן והריחני
מהבישולים,

אהלן רחליקה אני אומר לה.

והיא עונה שלום חרישי כזה עם חיוך מבויש קמעה.

תביאי אוזו עם כמה מזטים הוא אומר לה ומתיישב  בסלון.
האוזו מגיע, ועמו זיתים דפוקים תוצרת בית וזיתים שחורים שנישלו
זה עתה מערמת המלח, וליד זה סרדינים מטוגנים כמו צ'יפס, קוביות
של גבינה פטה בשמן זית ועלי אורגנו וזיתים סגולים ארוכים כאלו,
ופרוסות של ירקות טריים.
היידה איש לחיים,
יאסו אני אומר לו, לא יודע איך אומרים לחיים ביוונית, והוא
צוחק לי סאטינה יאמס איש הוא אומר לי.

אז מה איש, נהיית מבקר מסעדות או מה? הוא שואל.
ואני מנסה להתחמק, איך אומר לו שלא באקראי הגעתי לנמל,לא, אני
אומר לו אני באתי לבדוק את המסעדה בשביל האורחים שלנו במפעל,
אתה יודע אנשי עסקים מחו"ל, אסור להיכשל עימם ובמקרה ראיתי
אותך, כמה נהדר.

בינתיים הריחות שעולים מהמטבח כבר משגעים לי את בלוטת הריר ,
עוד רגע ואני מתעלף.

על השולחן נערכו צלחות קטנות ובהן, עלי גפן כבושות ממולאות
באורז עגבניות מרוסקות ובשר,  צ'יזיקי  שזה יוגורט סמיך בשמיר,
סלט פטריות שמפניון מבושלות בעגבניות, יין, עלי דפנה ושום.
אלניקי שזה סלט יווני עשוי גבינה בולגרית שמנה בצל ,פרוסות
עגבניות ומלפפונים בשמן זית וזיתים שחורים. בצק עלים ממולא
בחציל קלוי בשום ובצורת סלסלה פתוחה ולחם זיתים תוצרת בית.

אחרי זה הגיעו פרוסות חציל כגלילה ממולאות בבשר בתוך רוטב
עגבניות, סופלקי שאלו השיפודים היווניים, ליד זה קישואים
צלויים בעגבניות ונענע, תבשיל ארטישוק עם תפוחי אדמה..
כך בילינו ערב מהנה לשמיעת סיפורי דייגים וצחוקים אדירים.


כמה חודשים אחרי הפגישה ירדתי שוב לנמל, ניגשתי למזח הדייגים
שואל על גרגו,כולם מסתכלים לשמים ואינם עונים לי, בסוף מישהו
אומר לי תלך לדרוויש, הדרוויש הוא דווקא קפריסאי מזוקן כנראה
מוותיקי הדייגים, והוא עונה לי:
גרגו, אללה ירחמו, בר מינן. אמר ולא יסף מלה .
למרות הסחרחורת הקלה והרגשת היובש בפה התחלתי ממש לרוץ לבית
בסמטאות ג'בלייה לשמוע מה קרה .

פגשתי אותה את רחיליקה עוטה  שחורים כדרך הזקנות היווניות. מה
קרה אני שואל?
מביטה לשמיים ואומרת בקולה הלוחש והצרוד מה, גרגו יצא לים בשעת
סערה
הספינה התנפצה לרסיסים, לא מצאו אותו, כבר אין סיכויים איש,
הלך, אתה מבין הלך לי האיש שלי.
כמה שניסיתי להרגיעה לא הצלחתי, השארתי בידה כרטיס להתקשר אלי
אם תזדקק לדבר מה.
אללה ירחמו בר מינן המשפט הזה דפק לי בראש יחד עם הלמות לבי.

אני יושב בהפסקה בקפיטריה של המכללה ולוגם קפוצ'ינו, ניגש אלי
אחד הסטודנטים המשמש חוקר פלילי במשטרה ואומר לי, תשמע תפסנו
סוחר סמים בחור יווני, אבל מה משהו מוזר, ממש מוזר בסיפור
שלו.
אני קופץ כמו נשוך נחש !
מה ? יווני ? אולי דייג, כזה מקורזל שיער ? אולי מסיירת
צנחנים?

מה ! הוא אומר לי, אל תגיד שאתה מכיר אותו, תכף אני עוצר
אותך.

תאמר לי איפה הוא עצור, אני חייב לבקר אצלו ומייד.

הא, אתה לא עורך דין ואתה לא זכאי לבקר.

אז אני קרוב משפחה ואני אבוא עם אישתו.

טוב נראה, מעניין שהוא לא אמר לנו שהוא נשוי, לא רצה לדבר הרבה
רק הכחיש וסיפר סיפור מוזר, למעשה הצבא מסר לנו אותו אתמול
וטרם החלה חקירה רשמית.

כך קבענו שאני אבוא לבקר ואחרי הביקור הוא יקבל את הזכות שלו
לצלצל לאן שצריך, אבל התחייבתי שכל מידע שאני אקבל אני חייב
למסור לו במידה וזה מידע פלילי, הסכמתי .



אני אישית לא מתמצא בחוקים ובתקנות, לא מקובל עלי שמוסרים לי
שהוא כבר בכלא רמלה, זה עם הציורים מבחוץ, חשבתי ששם יושבים רק
שפוטים, אבל אני לא מתווכח.
אני מגיע לשער הברזל הכפול , ניגש לבוטקה של השומר ומגיש לו את
הניירות של המשטרה והאישור לביקור מיוחד.
אני עובר בשביל מול צריפי המפקדה, אסירים עוסקים בניקיון, תווי
פנים של עבריינים, ספק רוצחים ספק משהו אחר, אני משתדל
שהעיניים שלי לא יפגשו בשום מבט. הסוהר המלווה שלי מכניס אותי
לחדר עם שולחן כתיבה ומנורה משתלשלת עם חוט מהתקרה, תמתין תכף
יובא האסיר, יש לכם שעה.

האיש שהוכנס לתוך התא היה נראה עייף, סחוט, שזוף, לא הייתי
מזהה אותו כמעט לולא זיהיתי את שערו המקורזל.
היי איש הוא אומר לי, אין לי הרבה זמן, האלוהים זימן אותך אלי
היום, יש לי חשש לפי חקירה של השב"כ שיפילו עלי תיק לפי חוק
העונשין סע' 114 וזה יכול להגיע לחמש עשרה שנה !
מה? מה כבר עשית? לאן נעלמת ?  מה קרה ?.

תקשיב לסיפור במלואו, תרשום לך מה שצריך, תקשיב  ואל תפריע,
ותשיג לי עורך דין הכי טוב שיש כזה לידסקי אתה מבין איש.

טוב אני אומר לו, אני שותק, כמו דג אני שותק יה גרגו אני אומר
לו וסוף סוף הוא מחייך.

הוא מנגב את המצח בחולצה, ופותח;

אותו היום החלטתי ללכת ולנסות את מזלי לתפוס כמה דגי חרב, יש
להם מחיר  טוב מאוד, אפשר למכור ישר למסעדות היוקרתיות.

בשעה ארבע כבר רתמתי את סירת הדייג עם הפנסים לספינה, הכל היה
מתודלק ומוכן ויצאתי ללב ים, בפעם האחרונה שראיתי להקה כזו זה
היה דרומית לאשדוד, אני מפליג באור אחרון של יום, והים מתחיל
לגעוש החלטתי לנווט יותר לכיוון דרום מערב אבל ללב ים כך שלא
אתקרב לגבול ושלא יזהו אותי חלילה בראדאר כספינת מחבלים.
ניגשתי למכשיר הקשר לשמוע תחזית והודעות מיוחדות, " כאן תחנת
החוף לכל ספינות הדייג, כאן תחנת החוף לכל ספינות הדייג, רוח
במהירות 45 קשר תגרום לסערה בלב ים ולגלים בגובה שלשה מטר, אני
חוזר שנית, רוח במהירות 45 קשר תגרום לסערה בלב ים ולגלים
בגובה שלשה מטר, בחצות  תלך הסערה ותגבר, כל ספינות הדייג
נדרשות לחזור מייד למעגן "
אמנם הים היה סוער קמעה, אבל לא נראה לי עד כדי כך. המשכתי
קצת, הספינה החלה להיטלטל מצד לצד אבל הרצון שלי לשלל גבר על
השכל הישר.
ככל שהתקדם הזמן הסערה הפכה לעובדה, הספינה היטלטלה כמו קופסת
גפרורים
הגלים הלכו וגבהו, גשם שוטף החל והראות נטתה לאפס. איתרתי את
מקומי, צפון מערבית לאל עריש, אסור לי להיסחף לכיוון עזה אני
חייב להצפין ואז לנסות לחזור לחוף לכיוון אשדוד.
הגלים היכו בספינה והגשם הצליף, העיניים צרבו לי והמנוע החל
לפתע לקרטע, רק זה חסר לי אמרתי לעצמי, רצתי לחדר הרדיו,
MAYDAY MAYDAY   כאן סנונית ארבע
MAYDAY MAYDAY  כאן סנונית ארבע, נמצא צפונית לברדאווילים צפון
מערב לאל עריש   MAYDAY MAYDAY ,לא הצלחתי לשמוע תשובה גל עצום
חבט בספינה, קול חריקה ופיצוץ אדיר נשמע, הבנתי, במהירות של
סילון עטיתי עלי את חגורת ההצלה, גל אדיר שני ניפץ את הגשר,
פיצוץ אדיר וקול ריסוק זה הדבר האחרון ששמעתי לפני שהושלכתי
למים ואולי איבדתי את ההכרה.


מצאתי את עצמי בבוקר כאשר בדווי שחום עור עם כפייה וג'לבייה
מושך אותי לחוף בצאוורון החולצה, שיעול עז תקף אותי, חרחורים
והקאה, אוסקוט אומר לי הבדווי, שו, אנת רוצה תופסים אותך,
שוחטים אותך, אינת מג'נון  זה השטח של  הביאדין, אלו כמו
מיצרים ישר יחסלו אותך.

ואתה ? למה איכפת לך ממני?

חה, אני, אני משבט  הסוארכה אבל אני גדלתי באישראיל, יללה יה
יהוד אני צריך להחביא אותך מהר לפני שהדייגים יבואו.
אני מתאושש לאט לאט ומתחיל לתפוס את מצבי ומקומי, הבדווי חופר
שוחה בצל עצי התמרים אוסף כמה תמרים נותן לי נאד מים ואומר לי,
אסמע, היום בלילה יבואו כאן חיילים מצריים, אסור שימצאו אותך,
אני הולך לקבור אותך בחול עד מחר, מה שלא יהיה ומה שלא תשמע,
אסור לך לצאת ממנוע, מבין.
הוא הודף אותי לשוחה, ומשום מקום גורר פח גלי כזה ומכסה אותי
ואת הפח מכסה בחול. חושך חום עז ופחד זה מה אני חש, נדמה לי
שהבדווי מצא דרך לקבור אותי חי.

אני רטוב ספק חי ספק מת, אם אני לא רטוב מהמים הרי אני רטוב
מהזיעה והחום אבל אני גם יודע שלא מצפה לי לילה קל כאשר תאחז
בי צינת המדבר.
בחושך הזה שאני שרוי בו, אינך יכול להבדיל מתי כבר לילה, מהו
מהלך הזמן, אתה מנסה לחשוב מחשבות אבל כל קול מקפיץ אותך, ואי
אפשר לקפוץ בבור הזה,
אבל לפתע אני שומע מרחוק קולות של כלי רכב נעים, וגם קולות של
נשים בקריאות שימחה וגירוש שדים ורוחות רעות, והלמות סוסים או
גמלים בדהירה, שמא כל זה לכבודי, וכבר נשמעות קולות יריות, אני
מתכווץ במקומי וממתין לבאות, אבל מאומה לא קורה.

נרדמתי למרות הצינה והקולות, כל פעם קפצתי ממקומי,  נחבט אל
הקירות או אל גג הפח, ושוב חוזר ונרדם, עד ששמעתי קולות ממש
בגב הפח המכסה אותי, והנה הגג הורם ומעלי עומד הבדווי ששלה
אותי מהמים,.
יאללה, קום החיילים הלכו הפנטזיה הסתיימה, אני לקחת אותך לאוהל
שלי בשבט שלי לפני כל הדייגים יבואו לעבודה. יאללה אימשי.

אני קם ומנער את החול מעלי.

קח בגדים חדשים הוא אומר לי, וזורק לעברי בגד בדווי וכפייה, את
הבגדים שלי הוא מורה לי לקבור באדמה בבור ועמה את כל המסמכים
והכל מה שהיה עלי.

אסמע, הוא אומר לי, אני אחזיר אותך לאישראיל עוד כמה ימים אבל
עד אז אתה מתחבש (מתחפש ) לאילם שלא מבין כלום, לכל דבר שיגידו
לך תענה אייועווה, תתנהג כמו מטומטם, אחרת הוא עושה תנועת
שחיטה על הגרון.
וכך היה.
הוא מעלה אותי על הגמל ואנחנו רוכבים לשולי מטעי תמרים מצד
אחד, וחוליות מצד שני.
שו אסמק אני אומר לו ?

אה, אנא אבו יוסוף.

השמש מתחילה לקפוח על ראשי, חם, אנחנו נפרדים ממטעי התמרים
ונעים בחולות הנודדים כמעט אין פה צמחיה,  מלען המטאטאים ושיחי
רותם בודדים.
לקראת ערב אנחנו מגיעים למאהל גדול, אנחנו יורדים ליד אחד
האוהלים ונכנסים פנימה.
מרחאבה הוא מברך את היושבים ואלו עונים לו מרחבטין יה אבו
יוסוף, ומין האדא?
האדא וואחאד מג'נון הוא עונה להם ופוטר בתנועת יד.
זהו, שום שאלות נוספות, מגישים לנו מים, ולאחר מכן אני רואה
איך הם מכינים קפה, קולים את הפולים ולאחר מכן כותשים אותם תוך
מנגינה קצבית קבועה.
הקפה מחולק ליושבים כנראה לפי סדר חשיבותם ואני זוכה לקבל
אחרון.

אבו יוסוף מושך אותי בשרוול כמו איזה בעל חיים ומוליך אותי
לאחד מחדרי האוהל, זורק לי שמיכה ומכון אותי לישון על אחת
מיריעות מכוסות בשמיכות, העייפות גורמת לי לתרדמה עד אור
הבוקר.
בבוקר הוא מעמיס את הגמלים אנחנו שותים תה חם כהה ואוכלים פיתה
עם גבינת עזים חמוצה ויאללה לדרך.
לאן ?
לוואדי אל עריש, ופתאום משומקום מצטרפים אלינו עוד שני רוכבי
גמלים, אני מכסה את הפנים בכפייה וממשיך כאילו לא קרה דבר.

הנוף משתנה, עצי אשל מעטים ויותר עצי שיטה ושיחי רותם.

אנחנו נרכב עד למאהל שבט העזאזמה הנודדים באבו אויקילה, זה יקח
לנו שני ימי רכיבה הוא אומר לי.
מי אלו שהצטרפו אלינו? אני שואל חרישית.
אלו סוחרים שיהיו אתנו כל הדרך, מחמיד זה עם הכפייה האדומה
והשני עלי.

כך רכבנו עד הלילה, בלילה נטינו ללון ולישון כמה שעות בודדות
על יד אזור ביר לחפן, הכרתי את האזור, כמה אני רחוק מהבית,
התחלתי לחשוב איך יהיה, מה יהיה, איך אחזור הביתה, געגועים
וחשש כבד.

בארבע בבוקר כבר התעוררנו, עלי הכין תה על קומקום מפוייח
במדורה קלה של זרדים, וגם פיתה עם חופן זעתר ריחני, וקדימה
לדרך. במבט לאחור ראיתי כיצד מחמיד מטשטש כל זכר לעצירה שלנו
שם.
המשכנו לרכב כל  היום, רק לפעמים עצירה קלה ללגימת מים לחילוץ
עצמות.
המרחק רב משחשבתי רק בשעת ערב מאוחרת הגענו למאהל לא גדול אבל
הרבה צאן, חמורים וגמלים כן היו שם.
כבר בכניסה רצו לידנו ילדים בקריאות שימחה, כנראה שהיו רגילים
לראות את אבו יוסוף וגם לקבל ממנו ממתקים ומתנות.
ככה נכנסנו למאהל, ואחרי שהגישו לנו מים חלק ישב עמנו ואחד
הזקנים החל בהכנת קפה תוך כתישת הגרגרים עם העלי במכתש, אבל עם
מנגינה קצובה שונה.
אחרים, כך נאמר לי הלכו לשחוט כבש לכבודנו, האמת שהייתי רעב.

ישבנו שם על מחצלות ושטיחים מבד גס ואני שתקתי כמו דג .
אל מרכז המחצלת הובאו מגשים עמוסי נתחי כבש ואורז ובצידם פיתות
שטוחות שזה עתה נאפו על טאבון הפח שבחוץ וכן קערות עם עיסת פול
חום וריחני וטאבולה שזה סלט בורגול עם המון עשבים תבלינים ושמן
זית והטעם השולט בו טעם הנענע.
הייתי רעב לקחתי פיתה בצעתי אותה וכמנהג האנשים העמסתי לתוכה
מהבשר והאורז, כך אכלנו, הם סיפרו סיפורים וצחקו וכל הזמן נדמה
לי שצוחקים עלי.

עוד יום נדודים ארוך ציפה לנו היום עברנו מסע של מעל שלושים
ק"מ עד בואך לפני קוציימה, חנינו שם במאהל בדווי נוסף במקום
שנקרא מוילח.
עם ערב הגיש לי אבו יוסוף ג'לבייה שחורה וגם כפייה שחורה תחת
הלבנה, זה בשביל לא רואים אותנו בלילה, מחר בבוקר אתה
באישראיל, רק להיזהר בלילה מן הג'יש.
כך עברנו בלילה על יד קדש ברנע ושם בלב השממה הזו אחרי חצות
חיכה לנו מארב של אחת הסיירות ,כמה מטחי יריות ואני דוהר לקראת
מקור הירי וזועק ;
חדל, חדל אני יהודי, חדל, חדל.
הירי הפסיק וממקום מסתור עטו עלי חמישה חיילים מושכים ברסן
הגמל כמאומנים, מורידים אותי מכסים את עיני וחוקרים אותי חקירה
קצרה,
אני מספר להם בקיצור רב, והם צוחקים,
מה, למה ?
ועונה לי מישהו עם קול סמכותי בעגה ערבית אך בעברית רהוטה " יש
לך על הגמל שלך שני צמיגים מלאים סוליות חשיש ואתה מספר לנו
סיפורים".
חושך אפף אותי, לא דיברתי יותר, התחלתי לרעוד ולהבין את
התסריט.
בבוקר הובאתי  לפני קצין חוקר מהשב"כ,  הוא  הקשיב כמה פעמים
לסיפור שלי ,
אני לא חושב שהשתכנע, הבדווי אבו יוסוף הוא אמר היה שטינקר
שבגד בו פעם ולא רק שהיה סוחר סמים מבוקש אלא סוכן מיצרי כך
אמר, ואתה שיתפת איתו פעולה והעברת אותו את הגבול.
מרוב התרגשות התחלתי לבכות, לא נכון, לא נכון אמרתי. אף אחד לא
הקשיב לי.

אחרי כמה ימי חקירה כאלו וטרטורים בלילות התייאשו ממני והעבירו
אותי למשטרה, אני חושב שההמשך ידוע לך.

אז מה אתה מתכונן לעשות איש, לעזור לי או ללכת איתם, אתה לפחות
מאמין לי ?

עניתי לו, שמע גרגו אני מקווה ומאמין שזו האמת, אני הולך לחפש
לך עורך דין
ולהודיע לרחליקה שאתה חי.

יצאתי משם, גופי סומר מפחד, סיפור כזה עוד לא שמעתי.

עוד אני  הולך לכיוון השער עוצר אותי החוקר בליווי עוד חוקרים
כנראה  מהשב"כ אומר לי, שמע, אתה יכול לשחרר אותו בערבות אם
תרצה?

אני מעיף בו מבט תמיהה?

הקלטנו את כל השיחה בינכם, יש לנו יסוד סביר להניח שהבחור דובר
אמת.

יללה גרגו הביתה.














loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
צריח לבי 8



המחשב של קספרוב


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/10/01 3:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ששת שצ

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה