|
אני שומעת באוזני רוחי
את הבכי שאבכה כשאהיה עזובה
טועמת את טעם הדמעות
המרות
המשכרות
המשקרות.
גלגלי שיני הזמן מתהפכים בבטני
נוגסים בשארית כוחותיי
בעצבי החשופים
בפחד שאחוש -
כשאפחד
בכאב שארגיש -
כשיכאב
וזה כל כך נואש
מוכר
טפל
ומר |
|
|
זה רק אני?
או שכוכי (שמש)
מרדכי
נראת כמו מורה
לספרות?
שאול מהמוסד,
שונא רכילות אבל
אוהב לאונן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.