חוברת

אני כותבת שיר של שכול
שיקריאו אחרי מותי
כדי שלפחות יוכלו להגיד
על הקבר הרענן
שחזיתי את ההסתלקות
הפתאומית
שהיא הופיעה בכתבים
אולי אפילו
אזכה
להיות מולחנת
ואם לא אז
להזכר בחוברת
עם דם המכבים עליה.
(פעולות איבה גם הולך היום)


תמונה

להגיד שהייתי
מיוחדת או אחרת
זה כבר משומש
וצריך משהו שיופיע
בעיתון ליד
תמונה שלא הייתי
בוחרת לעולם.

לפחות יגידו שחזיתי
את הפטור מלהיות
בעולם הזה


שאלה

מה מגיע קודם?
חריצת דין המוות שלי
או כתיבת השיר.
השיר מביא מוות
או המוות
מזמזם את השיר?



פרויקט גל"צ להנצחת שירי חיילים שנהרגו, היה מורכב רובו ככולו
משירים שמדברים על מוות. כמו רצו לומר שחייל שאינו חוזה את
מותו הקרב ובא לא באמת שווה הלחנה או התייחסות.