זה לא הוגן ולא הגון שאישה לבד. ככה לבד בלי.
אתה לא חושב, וזה גם לא חשוב להיות זוגי. פתאום בלי לשאול.

ופתאום אתה נכנס לזה. לא דפקת לפני. לא היתה כניסה ושום שלט לא
הפנה לכאן. אתה פה. באת. ברוך.

אין לך כיוון, ובכלל לא התכוונת. פשוט תזוזה בלי שיראו.
ככה עצוב ובלתי מעוצב. מתגלגל אל אבקת השינוי.

ואז אתה מנסה לקחת את זה בקצב שלך. בדרך שלך. לנפח צורה ותוכן
למצב. מצבך.
ואם לשון נופל על לשון, והכל נשמע דומה. אז מצב הוא בקלות
מצבה.

זה הלקח הפעם, ולא תתן ממך לקחת. עכשיו הלבד הוא.
גם אם יצור משונה, הרי אתה אותו יצרת. ככה לבד בלי.